ש. אנפה בע"מ נ' אם דבליו זנדר פסיליטי אנג'ינירינג ישראל בע"מ

החלטה

1. ערעור על החלטת רשם בית משפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר) מיום 9.2.11, לפיה ביטל עיקול זמני שהוטל על נכסי המשיבה אצל המחזיקה, לטובת המערערת. יצויין, שהתיק עבר שלבים שונים ובסופו של דבר העיקול הועמד על פי החלטת כב' השופטת ו' פלאוט מיום 19.4.10 ע"ס 5,536,282 ש"ח.

כב' השופטת ברוש שדנה בערעורי הצדדים החזירה את התיק על מנת שהרשם ידון בנושא ההכבדה בלבד (להבדיל מהסכום) ועל ההחלטה בנושא זה הבר"ע שבפני. במסגרת הבקשה הוגשה גם בקשה להצגת ראיות נוספות בערעור.

2. אינני סבורה שמן הראוי להתייחס לראיות נוספות בשלב זה. ובמיוחד התייחסות למאזני המשיבה וניתוחם באמצעות חוות דעת מומחה, ולפתוח דיון שמוקדו במסמכים שלא היו בפני בית משפט קמא, מה גם שמדובר במאזן המשיבה, אשר המערערת עצמה התנגדה להגשתו בפני כב' הרשם.

3. אשר לטענות עצמן, קראתי את טענות הצדדים ושמעתי גם טיעוניהם בעל פה. נפח נכבד מהטיעונים התייחס לראיות החדשות. כאמור סבורה אני שבשלב זה, אין זה ראוי להתייחס במסגרת הבקשה שבפני לטיעונים שלא היו בפני הרשם, שכן שיקוליו כולם היו על פי מה שהיה בפניו. הוסף לכך שמדובר בערעור זמני, שהוא סעד זמני, ועל כן חלה תקנה 368 לתקנות סד"א, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") "עיון מחדש", הקובעת:

"א. לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן אם ראה שהדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.

ב. בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסויים כערבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יופקע הצו הזמני."

4. כב' הרשם התייחס לרכיבים שונים של אלמנט ההכבדה עליהם התבססה המערערת. בבר"ע שבפני תוקפת ב"כ המערערת את מסקנותיו של כב' הרשם. שוב חוזרת היא על הטענה כי הנתבעת הוקמה לטענתה כדי להתחמק מנושים של חברה קודמת והיא מפנה לחקירה נגדית של מנהל הכספים של המשיבה, לפיה לחברה הישנה 4 עובדים ואילו לחברה החדשה 150 והפרויקטים החדשים נעשים על ידי החברה החדשה.

אף טרם אתייחס לתשובת ב"כ המשיב, אומר כי צודק כב' הרשם כי לא החברה המשיבה היא זו שמואשמת בהברחת כספים לכאורה. יתר על כן, מעצם הטיעון עולה כי המשיבה היא חברה פעילה שמנהלת פרוייקטים בהיקף משמעותי.

אשר למרכיב השני של הכבדה לפיו בעלת המניות של הנתבעת היא חברה זרה ללא כתובת וללא בעלי מניות ידועים, קבע כב' הרשם כי למשיבה אישיות משפטית משל עצמה וממילא אם תחוייב בתשלום כספי, לא בעלי מניותיה הם שידרשו לשלמו.

מסקנה זו תוקפת ב"כ המערערת וטוענת כי מצב כזה שבעלי מניות, שהם חברה זרה שאין לה כתובת מוגדרת, הוא מצב חמור ביותר ואף גרוע מחברה שמנהליה נמצאים בחו"ל ויש להם כתובת מוגדרת. תביעה להרמת מסך בחו"ל תהיה בעייתית כיוון שהחברה שהיא מסוג "אוף שור" ועל כן קשה לפעול כנגדה, מה גם שיחול דין זר - הדין ההולנדי.

אשר למרכיב של מצבה הכלכלי של המשיבה קבע כב' הרשם כי על יסוד נתונים שהובאו בפניו כי המשיבה היא חברה שמצויה בתזרים חיובי מאז הקמתה, מנהלת 15 פרוייקטים מורכבים של בניה, היקף כספי של 380 מיליון ש"ח, מדורגת בדירוג 100 החזקות במשק מבחינה עסקית והרווח השנתי שלה 12 מיליון ש"ח, שהוא כפליים מהסכום הרלוונטי לנושא הערעור.

עוד הוסיף כב' הרשם כי התובעת - המערערת היא שסרבה לאפשר הצגת הדוחות הכספיים, ולו גם באיחור, והדבר צריך לפעול לחובתה ולא לטובתה. לעניין זה יש להוסיף כי הרשם דחה את הטענה שתביעות נגד החברה שקדמה בסכום 36 מיליון ש"ח עשויות להיות מוגשות נגד המשיבה והוא קבע כי "השערה כי בסופו של יום תביעות אלה יוגשו גם נגד הנתבעת אינה אלא השערה בעלמה".

על כך טוענת ב"כ המערערת כי נימוק זה נפל, כי בפועל הוגשו תביעות כאלה נגד המשיבה, כך שלדבר יש השלכות על יכולת הפרעון כלפי המערערת. ומשכך הנמקת כב' הרשם שגויה, אלא שגם טענה זו מבוססת על נתונים שהיא לומדת מהמאזן.

5. מנגד טוען ב"כ המשיבה כי לא הוכח חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. העובדה שהמערערת סרבה תוך כדי דיון להציג מאזנים, לא יכולה לפעול נגד המשיבה. לטענתו, מצב החברה איתן, יש לה פרוייקטים רבים וכן חדשים, לרבות עם אינטל שהיא מחזיקה בתיק.

החברה שהיא בעלת מניות במשיבה היא תאגיד בינלאומי של מיליירדי דולרים, וחברה זו בלעה את חברת זנדה, ומכאן שינוי השם.

לעניין היות החברה מוחזקת על ידי בעלי מניות זרים מוסיף ב"כ המשיבה שחברות רבות בארץ מוחזקות ע"י בעלי מניות זרים, כך למשל "אינטל" עצמה, ומצבה של המשיבה איתן בהיקף עסקיה הוא כזה, שאפילו אם מוגשת נגדה תביעה או שתיים אין בכך כדי להשליך על איתנותה הכספית, ובמיוחד שהעיקול של המערערת הוא על כ- 5,536,282 ש"ח בלבד ולא נמצאו ראיות לכאורה ע"י בתי משפט שונים לסכומים יותר גבוהים.

6. כפי שצויין כבר, עיקר טיעוניה של ב"כ המערערת מבוססים על ניסיון להבנות ממאזנים שהיא עצמה סרבה להגשתם בפני בימ"ש קמא. אין זה ראוי כלל שערכאת הערעור הדנה בסעד זמני תתייחס בשיקוליה, בביקורתה על החלטת כב' הרשם, על חומר שכלל לא היה בפניו, ולא היתה לו הזדמנות לשיקול.

עם זאת, אני מוצאת להתייחס בקצרה לטענה כי בעלי המניות של המשיבה הם תאגיד זר. אכן, בעלי מניות מטבע הדברים בעלי עניין משל עצמם, ולא תמיד האינטרסים שלהם זהים לאינטרסים של החברה עצמה.

מטבע הדברים, לבעלת המניות יש אינטרס בדיבינד שהיא יכולה למשוך ולסוגיה זו עלולה להיות השלכות והשפעה על מאזן החברה ופעילותה, אלא שתופעה כזו קיימת גם ביחס לחברות ישראליות ובעלי מניות שנמצאים בארץ. יתר כן כן, הפעילות הכלכלית הפכה לבינלאומית וחברות ענק רב-לאומיות שיש להן חברות בת, הן תופעה נפוצה.