שלמיוב נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש שהוטל ביום 23.1.18 על רכב מספר 9880669 למשך 30 יום. בנימוקי הבקשה מציין הקצין, כי ישנו יסוד להניח כי יוגש כנגד המבקש כתב אישום בעבירה של הסעת נוסעים בשכר. בתגובתו מסר המבקש: "רק עשיתי טובה למישהו, אני מכיר אותה אבל אני אומר לך לא היה ולא נברא ואלוהים ייקח אתכם אני לא נותן את האוטו"

במסגרת הבקשה שב המבקש על הטענה כי עשה טובה ומצווה כך לדבריו. על פיו האישה היא שביקשה שיסיע אותה והיא תשלם לו 25 ₪ בעבור זאת.

ב"כ המשיבה מפנה לדוחות הפעולה של השוטרים מהם עולה כי המבקש הוא שיזם את הפנייה אליה והציע כי יסיעה תמורת 25 ₪. עוד הוסיפה, כי בעת שנעצר על ידי השוטרים טען בפניהם כי הנוסעת ברכב הינה קרובת משפחתו, אולם היא מסרה כי אינה מכירה אותו. רק בהמשך הודה המבקש כי אין לו היכרות עמה. בנסיבות אלו טענה המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין וביקשה לדחות את הבקשה.

דיון:

עיון בחומר הראיות מלמד על קיומן של ראיות לכאורה. ראו מזכרו של רס"ל חזי אנג'ל על פיו מסרה לו הנוסעת כי המבקש "סיכם עמה שיסיע אותה לבית תמורת 25 ₪". נוסף לכך קיים בתיק מזכרו של רס"ר עובדיה אלון באשר לנסיבות הכלליות בהן נאספה הנוסעת וכן תגובתו של המבקש שמסר לאחר שנעצר, כי מדובר בקרובת משפחתו. משנשאל המבקש לשמה לא ידע לענות על כך. כמו כן קיים דו"ח פעולה שנכתב על ידי רס"ל אנג'ל יחזקאל המחזק את הראיות. בהודעתה מוסרת בתה של הנוסעת הגב' דבורה מרק, כי כשיצאה מ"אושר עד" חיפשה מונית עבורה ועבור אימה והמבקש הוא שפנה ושאל את אמה לאן היא רוצה להגיע ואף הציע כי יסיע אותן תמורת 25 ₪. בנסיבות אלו וכפי שציינתי קיימות ראיות להוכחת המיוחס למבקש.

כאמור על הפרק עבירה של הסעה בשכר, בניגוד לסעיף 84 לתקנות התעבורה, עבירה אשר מנויה בתוספת השביעית לפקודת התעבורה ולקצין סמכות לפעול בהתאם להוראת סעיף 57א' לפקודת התעבורה ולהטיל איסור מנהלי על השימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

עיון ברישומו התעבורתי של המבקש מלמד כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2015 ולחובתו עבר תעבורתי הכולל 6 עבירות שאינן ממן העניין.

עמדתי כי פעולת המבקש במקרה זה אינה מאפיינת בהכרח דפוס פעולה קבוע מצדו וייתכן בהחלט ומדובר בניצול מצב. מעבר לעובדה כי אין לחובתו רישום דומה קודם, בהודעתו מוסר המבקש כי הוא מועסק בסופר שבמקום כסדרן. נתונים אלו בצירוף התרשמותי מהמבקש מחזקת אצלי את המסקנה, כי ניתן במקרה זה לקבוע תקופה קצרה יותר מזו שנקבעה. אוסיף, כי בסיומו של הדיון הוסיף המבקש טיעון בדבר מצבה הרפואי של משפחתו. נתון זה לא קיבל ביטוי בפרוטוקול אולם ראיתי לקחת גם אותו בחשבון כשיקול המצדיק את קיצור התקופה.