עמ"ש 8909-04-16 נקולא נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 11.4, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אחיו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו אין ראיות לביצוע העבירה ולא נערך לו שימוע לפני ההחלטה.

המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ולא טען דבר באשר לנסיבות המקרה או באשר לנסיבות מסירת הרכב לאחיו.

עיינתי בנסיבות ואני סבור כי קיימות ראיות טובות לכאורה כנגד הנהג, אשר הודה בעבירות בחקירתו. הנהג אישר כי נהג בטרקטורון השייך לאחיו, כי נטל את מפתחות הרכב מ"הסלון" וכי אין לו רשיון נהיגה.

הסנגור טען כי הנהג הינו קטין ולא ברור אם התקיימו הדרישות לגביית הודאה מקטין. סבורני כי מדובר בטענות שיש לבררן במסגרת ההליך העיקרי כנגד הנהג. בשלב זה של הדיון די בקיומן של ראיות לכאורה לעבירה וראיות כאלה קיימות.

באשר להיעדר שימוע לבעלים, הרי הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב.

מטרת מסירת ההודעה היא ליידע את הבעלים על ההחלטה ולאפשר לו הגשת בקשה לבית המשפט ואכן בקשה כזו הוגשה. יתרה מכך, המבקש לא הראה כל טעם לגופו של עניין ולא העלה למעשה כל טענה פרט לטענות הנ"ל. לפיכך, דומה כי ניתן לקבוע שגם אם היה מוזמן לשימוע לא היה בכך כדי לסייע לו כאשר אין הוא מעלה טענות לגופו של עניין.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.