ש 8652-08-16 מחיסן נ' אדזיאשבילי ואח'

הגיעה לטיפולי כשופט תורן בפגרה הבקשה הבהולה לעיכוב הליכי הוצל"פ, שעניינם פינוי נכס מקרקעין לא יאוחר מיום 14.8.16. חוששני כי אין בידי לסייע למבקש.

המדובר בתובענה ובבקשה לאקוניות בצורה יוצאת דופן. אפילו ההסכם, שממנו יונק המבקש את זכויותיו, לא צורף לו. כך או כך, אין באמור כדי לסייע. לוז טענת המבקש הוא שהתקשר ביום 1.6.16 בהסכם עם המשיב 1 לשכירת הנכס לשם הפעלתו כמרפאת שיניים, מסר לו כספים רבים, ואף השקיע רבות בנכס. זאת, על יסוד מצג המשיב כי הוא בעל הזכויות היחיד בנכס, שלא שלצד שלישי זכות כלשהי. בסוף יולי 2016 גילה המבקש לדבריו כי נפל קורבן למעשי המשיב: הלה אינו הבעלים של הנכס, אלא רק שכר אותו מן המשיב 2 ("הבנק"), וכי במסגרת הליך שנקט הבנק עוד בשנת 2015, ניתן צו המורה למשיב 1 לפנות את הנכס. הבנק אף נקט הליכי הוצל"פ, ואלו הובילו לצו פינוי שיש לבצעו בימים 1.8.16 עד 14.8.16, שאותו מבקש המבקש לעכב. המבקש, החפץ להציל את השקעותיו, הגיש אפוא תובענה להכריז על הסכם השכירות (שלא צורף) כ"הסכם תקף", ועל בסיסו תקופת השכירות היא כאמור בהסכם השכירות. בגדרה עתה לעיכוב הליכי ההוצל"פ.

תובענה זו סיכוייה נחזים דלים במיוחד: אפשר שההסכם תקף, ברם אם המשיב השכיר נכס שלא היו לו עוד זכויות בו, וגם לשיטת המבקש זהו המצב, הרי שהמבקש לא יכול היה לקבל זכויות טובות יותר משל המשיב. מכאן, שאף אם הונה המשיב את המבקש, כך טענת המבקש עצמו, אין הדבר לכאורה מקים לו זכות כלפי בעלי הנכס, הבנק, שהוא יוזם הליכי ההוצל"פ.

ואשר למאזן הנוחות: נזקו של המבקש כספי; ואם יעלה בידי המבקש להוכיח חרף האמור כי שומה היה על המשיב היחיד שהוא הרלבנטי, קרי הבנק, להמנע מנקיטת הליכי ההוצל"פ, הרי שאין ספק כי יוכל להפרע מן הבנק, במידת הצורך.

מובן שדלות הראיות, כשלעצמה, ממילא מונעת כל אפשרות להיעתר לבקשה, גם אילולא הטעמים שלעיל, שדי בהם.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. זאת בלא צורך בתגובה ובהתאם בלא צו להוצאות עקב כך. מובן שזכויות המבקש שמורות לו להמשיך בתביעתו, אף שדומה כי נתייתרה בזאת, ולחלופין להגיש תביעה כספית מתאימה אם כך יחפוץ.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ו, 04 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.