"ש 7295-03-16 סעיד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, גיסו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו השימוש ברכב נעשה שלא בידיעתו ולא בהסכמתו. המבקש מוסיף וטוען לנחיצות הרכב, במיוחד לצורך הסעת הוריו החולים. המבקש טען כי החזרת הרכב לא תפגע בהליך, ובהוכחות האשמה.

ראשית יובהר כי אפשר ויש טעות אצל המבקש, שכן הרכב לא נתפס לשמש כראייה במשפט, אלא בהתאם להוראות פק' התעבורה הקובעת איסור שימוש לתקופה מוגבלת בת 30 יום, במקרה של עבירות חמורות.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקש מאשר כי מסר את הרכב לאחותו, וטוען כי לא ידע שהיא תאפשר נהיגת בעלה. כבר נקבע לא אחת כי מבקש מסוג זה אינו עומד בתנאים הנ"ל. מחד גיסא, אחותו של המבקש העבירה את הרכב לבעלה ולא לאדם רחוק כלשהו, אך מאידך גיסא, אפשר והמבקש לא יכול היה לצפות מסירת הרכב לידי מי שאינו מורשה כלל.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש לבחון את הזיקה בין המבקש והנהג, ולאזן את תקופת איסור השימוש אל מול חומרת העבירה וטענות המבקש.

אין חולק כי נהיגה בלא רשיון כלל היא מהעבירות החמורות ביותר ואף הטענה כי הורי המבקש זקוקים להסעה ברכב לא תוכל לסייע לו, שכן המדובר באותם הורים של אחותו, אשר התירה לבעלה לנהוג ברכב בלא רשיון נהיגה, והיה עליה להביא בחשבון כי התנהגותה תביא לפגיעה בבני המשפחה.

עם זאת, בהתחשב בכל האמור לעיל, ראיתי לנכון לקצר במידת מה את תקופה איסור השימוש ברכב, כך שתועמד על 23 ימים בלבד ולא כפי שנקבע.