ש 6425-03-16 פנחס ואח' נ' אדמוני ואח'

1.סמכות עניינית בית משפט לשכירות.

2.עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הנתבעים 1 – 8, יורשי המנוחה יונה אדמוני ז"ל (המנוחה) אינם זכאים לפיצוי בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 2.7.97 בע"א 614/95 בבית המשפט המחוזי בתל- אביב.

3.מאחר שתובענה זו הוגשה לבית משפט לשכירות, בהחלטה מיום 21.4.16 ב"כ התובעים התבקש להבהיר את סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה כפי שהוגשה. באותה החלטה, ב"כ התובעים הופנה לכך, שגם אם מדובר בתיק שהיה צריך להגישו בבית משפט השלום, הרי שאין בתיק כל התייחסות לשווי הכספי של התובענה, על המשתמע מכך (ראו גם החלטה נוספת מיום 22.5.16).

4.לאחר עיון בהבהרת התובעים והתייחסות הנתבעים, מצאתי כי דין המרצת הפתיחה להימחק מחמת העדר סמכות עניינית. להלן אפרט נימוקיי.

• עיון בתובענה מעלה כי אין מדובר בתובענה למתן סעד הצהרתי לפי חוק הגנת הדייר. ב"כ התובעים לא הפנה למקור בחוק הגנת הדייר שמכוחו מבוקש הסעד הנוכחי, שעוסק במתן הצהרה בדבר הפרשנות הנכונה של הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי.

   

• אף לו הייתה עתירה להעברת התובענה לבית משפט השלום, הרי מבוקש להצהיר על אופן פרשנות של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בערכאה אחרת. לבית משפט השלום אין סמכות להצהיר על פרשנות נכונה של הסכם שהתגבש בערכאה אחרת וניתן לו תוקף של פסק דין באותה ערכאה. ב"כ התובעים אף לא הפנה למקור סמכותו של בית משפט השלום לעשות כן.

   

• דין המרצת הפתיחה להימחק גם מחמת העובדה שהמבקש לא גילה את כל העובדות, וגם כיום לאחר עיון בכל כתבי הטענות, נותרו דברים עלומים.

   

  כך לדוגמה, עיון בכתבי הטענות מעלה כי כונס הנכסים הגיש בקשה לבית משפט אחר, למתן הוראות בה ביקש לדון ולהכריע בבקשת עו"ד לוגסי (ב"כ התובעים כאן) כי המשיבים לא ירשו את הזכויות כיורשי המנוחה (נספח לכתב הגנה מטעם הנתבע 1, עמ' 31). עניין זה לא גולה על ידי ב"כ התובעים, כמתחייב, אף שהתבקש סעד מן היושר (סעד הצהרתי). זאת ועוד, אף לא ברור האם אותה תובענה הוכרעה, ובאיזה אופן.