ש 62259-12-13 מועצה מקומית יבנאל נ' מימוני

לפניי תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע עובדתי

התובעת הינה החוכרת לדורות של מבנה שייעודו ושימושו הינו חנות הידועה כחלק ממגרש 301 בחלקה 174 בגוש 17376 והשוכנת במושבה יבנאל (להלן: "החנות").

בין הצדדים נערך ונחתם ביום 1.12.2012 הסכם שכירות בלתי מוגנת ולפיו שכר הנתבע מאת התובעת את החנות, החל מיום 01.12.12 ועד ליום 30.11.13, וכן לתקופת אופציה בת שנה להארכת תקופת השכירות עד ליום 30.11.2014 (להלן: "הסכם השכירות").

על-פי הסכם השכירות, מטרת השכירות הייתה שימוש במושכר כחנות לממתקים וצעצועים בלבד.

בין הצדדים התנהל הליך משפטי קודם, במסגרתו הגישה התובעת ביום 17.04.2013 תביעה לפינוי הנתבע מהחנות, בטענה כי האחרון היפר הפרה יסודית את תנאי ההסכם, עת הקים תוספת בנייה לחנות שלא כדין וללא היתר.

ביום 04.07.2013 הגיעו הצדדים במסגרת התביעה הקודמת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו התחייב הנתבע להרוס תוך 30 יום כל בניה שנעשתה על ידו בחנות נשוא התביעה. במקביל, התחייבה המועצה כי לאחר ההריסה יתייצב מהנדס מטעמה על מנת לבדוק את טענותיו של הנתבע בנוגע לפריצות שהתרחשו בחנות. כן התחייבה התובעת לבצע כל עבודה הדרושה להסדרת החלל שיווצר לאחר ההריסה. עוד התחייב הנתבע לעשות שימוש במושכר אך ורק בהתאם לייעוד שנרשם בחוזה השכירות בין הצדדים, ובכלל זה להימנע מלינה בלילות במושכר ומהחזקת בעלי חיים (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים

התובעת טוענת, כי הנתבע לא מילא אחר התחייבויותיו, כמפורט בהסכם הפשרה שהושג עמו בתביעה הקודמת, ולכן שלחה התובעת במהלך חודש אוקטובר 2013 את הפקחים מטעמה שהרסו את התוספת שבנה התובע בחלק האחורי של החנות.

עוד טוענת התובעת, כי זמן קצר לאחר מכן, חזר הנתבע ובנה מחדש את התוספת בחלק האחורי של החנות, לא הפסיק להתגורר בחנות, לא סילק את בעלי החיים והמשיך לגדל אותם בחצר הצמודה של החנות ולא שילם את דמי השכירות המגיעים לתובעת ממנו עפ"י הסכם השכירות.