ש 62259-12-13 מועצה מקומית יבנאל נ' מימוני

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה בתיק דנן.

הנתבע מודה בבקשתו, כי קיבל לידיו את כתב התביעה והזמנה לדיון שהיה קבוע בתיק דנן, אך טוען כי סבר בטעות שיוכל לשטוח את טענותיו בפני בית המשפט במעמד הדיון שנקבע ללא צורך בהגשת כתב הגנה, כפי שעשה בתביעה הקודמת שהגישה נגדו התובעת בעניין החנות נשוא התביעה דנן.

התובעת מתנגדת לבקשה מן הטעמים המפורטים בתגובה מטעמה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה להיעתר לבקשה, כפי שיפורט להלן:

אין חולק, כפי הודאת הנתבע בעצמו, כי כתב התביעה הומצא לו כדין, ועל כן פסק הדין שניתן בשל אי הגשת כתב הגנה מטעמו, בדין ניתן. כיוון שכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול הדעת.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר, בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת המחדל הנעוץ באי הגשת כתב ההגנה ; והשני - סיכויי ההצלחה של הנתבע אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן לנתבע יומו בבית המשפט.

מדובר בשני שיקולים הנבחנים באופן מצטבר כאשר הפסיקה העניקה לשיקול השני מעמד בכורה, כך שככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהגו בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, שגרם לפסק הדין.

בענייננו, נראה כי סיבת אי הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע, כפי שהיא מובאת בבקשה, מקורה בטעות בתום לב ולא כתוצאה מזלזול בהליך המשפטי או התעלמות מכוונת מקיומו, ועל טעות זו ניתן לפצות בתשלום הוצאות עבור אי הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו לתובעת עקב מחדלו של הנתבע.

השאלה השנייה אשר דנה בסיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית, ובשלב זה די להצביע על טענות הגנה סבירות, ואין הנתבע חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית.