אסייג נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש אשר הוטלה ביום 8.12.17.

מדובר ברכב, בו נהג בנו של המבקש וביצע לכאורה עבירה של נהיגת רכב ללא מלווה בהיותו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים וברכב 4 נוסעים.

בטענותיו, מפנה הסנגור לטענותיו בעניין בקשתו של הנהג עצמו לביטול הפסילה המנהלית ומבקשני לראות בהן חלק מטיעוניו לגבי בעל הרכב עצמו.

לפיכך, אציין כי במקביל ניתנה החלטה בבפ"מ 6137-12-17 בו נדחתה הבקשה וניתן תוקף להחלטת קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון נהיגת הנהג למשך 30 יום.

עיקר הנימוקים להחלטה זו כי בתיק ראיות לכאורה המצדיקות הגשת אישום וכן קיימת מסוכנות אינהרנטית בנהיגת נהג חדש ללא מלווה ובעצם אי הקפדתו של "מצווה קלה כחמורה" והחשש מהפנמת אי ציות לחוק כדרך נהיגה והתנהגות.

אשר לטיעוני הסנגור בדבר פגמים ברישום דוחות השוטרים, בדוח העיכוב ובשימוע לסברתי, ניתן ליישב בין כל הרישומים ומכל מקום, בשלב זה , יש להתייחס לראיות לכאורה בלבד.

אשר לטענות הספציפיות בעניין המבקש – אבי הנהג – בחוק אין כל חובה שהשימוע יערך למול בעל הרכב עצמו

זאת ועוד – אין בפניי טענה כי הנהג – יוסף – העלה בפני קצין המשטרה בקשה לקיים השימוע במוצאי שבת, או לחילופין כי העלה בקשה לקיום השימוע למול אביו, בעל הרכב.

יש להניח כי לו נטען באוזני הקצין כי מבקש לדחות השימוע למוצאי שבת מטעמי שמירת מצוות של המבקש או הנהג – בקשה זו הייתה נענית בחיוב.

צר לי לקבוע כי המדובר בטענה חדשה, אשר "נולדה" לצורך הדיון בפניי.

אשר לתצהירו של המבקש –

המבקש ביקש להוכיח כי נקט באמצעות לאבטחת העובדה שבנו הנהג לא יבצע עבירות ברכבו.

האב סיפר כי הינו אדם שומר מצוות וכי אוסר על בנו לנהוג בשבת – דע עקא – למרות שעניין זה היה "לב" טיעונו בפניי – בתצהיר אשר צורף לבקשה, (ואשר יש להניח כי לכתיבתו קדמה מחשבה ושיקול דעת) – אין כל אזכור לנושא שמירת השבת.

מחקירתה של התובעת, עלה כי המבקש עוצם עיניו בפני העובדה שבנו מפר את הוראותיו ולמעשה מדובר ביותר מאשר "הסכמה בשתיקה" הן לנהיגה בשבת והן לעבירות תנועה

יתרה מזאת, הניסיון להציג את נושא "הזהירות בדרכים" כנושא מרכזי בשולחן השבת – לא עלה יפה.