"ש 5920-12-16 אבן חיים נ' ישראל

לפני בקשה לביטול צו השבתה מנהלי שהוצא לרכב בשימוש המבקש ( להלן: הרכב).

1.המבקש שוכר רכב לצורך עסקיו. ביום 9.12.16 מסר המבקש לבנו את מפתחות הרכב על מנת שיסע לבלות. הוא הורה לבנו כי אם ישתה אלכוהול עליו ללון במקום ולשוב רק למחרת כשהוא פיכח וערני. הבן פעל לכאורה כמצוות המבקש. הוא שתה אלכוהול ( 2 כוסות וודקה לטענתו) בשעה 22.00 באותו היום. למחרת ביום 10.12.16 שם פעמיו הביתה ונעצר על ידי המשטרה בשעה 07.05. בבדיקת נשיפה שנערכה לו התגלה בגופו ריכוז אלכוהול של 335 מ"ג לליטר אויר נשוף. בעת העבירה לכאורה היה בנו של המבקש נהג חדש. בעקבות האירוע הוצא הצו.

2.המבקש טוען כי עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה. הוא הורה לבנו כי ככל שישתה אלכוהול ללון במקום ולשוב הביתה רק למחרת כשהוא ערני וכשיר לנהיגה. גם בנו של המבקש אישר באזני השוטרים כי לן במקום והחל בנסיעה רק לאחר שחש "בסדר" כלומר לאחר שחש שפגה השפעת האלכוהול.

3.ב"כ המשיבה טוען כי מחקירת המבקש עולה כי המועד שדיווח המבקש כמועד בו יצא בנו לבילוי הוא המועד שציין בנו כי שתה אלכוהול במקום הבילוי. העיקר הוא כי אזהרת המבקש לבנו הייתה בנסיבות מקרה זה מן הפה ולחוץ בלבד ועל פי ההלכה ברע"פ 1286/11 ‏ ‏ יעקב אמברם נ' מדינת ישראל ( 6.10.12) ( להלן: עניין אמברם) לא ניתן לומר כי המבקש עשה "כל שביכולתו" על מנת למנוע את ביצוע העבירה ועל כן אין לבטל את הצו.

דיון והכרעה

4.בהתקיים אחת מן החלופות שקובע סעיף 57ב לפקודת התעבורה מוסמך בית המשפט לבטל צו השבתת רכב או לקצר את משכו: 1. הרכב נלקח מבעליו שלא על דעתו ולא בהסכמתו; 2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה "כל שביכולתו" על מנת למנוע את העבירה; 3. קיימות נסיבות אחרות המצדיקות את קיצור הצו או ביטולו.

5.אין חולק כי המבקש מסר לבנו את מפתחות הרכב ועל כן החלופה הראשונה אינה רלוונטית. לכאורה רלוונטית החלופה השנייה שכן הבן נהג בשכרות לכאורה ובכך פעל בניגוד להוראות המבקש. על פי טענת המבקש, הוא עשה "כל שביכולתו" על מנת למנוע מבנו לעבור את העבירה בכך שנתן לבנו הוראה, שהבן ציית לה, לא לשוב בערב בו שתה לביתו אלא להמתין ליום המחרת. דעתי שונה מדעת המבקש ומדוע? ראשית, בעניין אמברם נקבע כי אזהרה כללית של אב לבנו שלא ישתה אלכוהול או שלא ישתה וינהג אין בה די. בענייננו, הוראת המבקש לבנו שלא ינהג באותו ערב בו שתה אלכוהול אינה אלא אזהרה כללית שלא לשתות ולנהוג. מדוע? משום שהמבקש הותיר למעשה בידי בנו את ההחלטה כמה לשתות, מתי לשתות ובעיקר כמה זמן להמתין מסיים השתייה ועד תחילת הנהיגה. מעבר לכך: אני סבור, בדומה לגישתו של כב' השופט ג'ובראן בעניין אמברם, כי טיב ותוכן האזהרה הניתנת צריכה להיגזר מנסיבות המקרה ובכלל זה מטיב השימוש שצפוי הנהג לעשות ברכב, מגיל הנהג וניסיונו בנהיגה ועברו התעבורתי. כך נקבע כי-

"במסגרת הנסיבות הרלבנטיות יש להתחשב בראש ובראשונה בסוג האירוע בשבילו נעזר הנהג ברכב. כך, באם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור. בהמשך לכך, ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות (דוגמת תחבורה ציבורית), כך, ראוי שהנטל על בעל הרכב יהיה גדול יותר. זאת, שכן בפועל, אף אם בתחילה הנהג כלל לא התכוון לשתות אלכוהול, באם לבסוף עשה זאת, לא תהיה בפניו כל דרך שלא לנהוג ברכב בשכרות. בהמשך לכך, יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה ולעבירות נהיגה קודמות שבוצעו על ידו ככל שישנן. ככל שעסקינן בנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשכרות עולה. וודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין. במישור היחסים שבין בעל הרכב לנהג, ככל שתדירות השימוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה. ( ההדגשה אינה במקור)

6.במקרה שלפנינו עולה כי המבקש התיר לבנו, נהג חדש ונעדר ניסיון נהיגה ממשי, לצאת לבילוי בידיעה כי שתיית אלכוהול היא עניין אפשרי שלא לומר צפוי בנסיבות אלה. הוא היה יכול להעריך כי בנו, נהג חדש שהסיכוי שיעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בהשפעת אלכוהול איננו נמוך ובכל זאת סיפק עצמו במתן הנחיה או הוראה כללית בדבר הצורך לשוב הביתה רק למחרת, והותיר לבנו, חסר הניסיון, את ההחלטה כמה לשתות, מתי לשתות וכמה זמן להמתין מתום השתייה ועד לנהיגה. יתרה מזו: המבקש, בהיותו אדם דתי, היה מנוע מלשוחח עם בנו בטלפון ולצקת תוכן קונקרטי בהוראה שניתנה וממילא לא היה יכול לפקח על ביצוע. מכל אלה ניתן ללמוד כי בנסיבותיו של מקרה זה לא עשה המבקש "כל שביכולתו" למנוע את העבירה. המסקנה המתבקשת היא כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: