בא"ש 52584-09-16 שאדי נ' משטרה ירוקה

הבקשה וטענות הצדדים

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה לכאורה ביום 30.8.16 עבירה של השלכת פסולת בשטח פתוח ברשות הרבים, בניגוד לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

המבקש הינו הנוהג והבעלים של המשאית. לטענתו, לא שפך פסולת אלא חומר מילוי, וזאת לבקשתו ובאישורו של בעל המקום בו שפך את תכולת משאיתו. עוד נטען כי איסור השימוש עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למבקש, אשר תלוי במשאית לפרנסתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נציג המבקשת הציג בפני את תיק החקירה, וטען כי מדובר באירוע בו נצפו מספר משאיות כשהן משליכות פסולת באותו שטח. משאיות רבות אחרות שפכו במקום כמויות עצומות של פסולת בנין, מסוגים שונים. האדם אשר המבקש נקב בשמו כבעלים של המקום אשר נתן למבקש אישור לשפוך במקום את תכולת המשאית – זומן לחקירה וטענת המבקש תיבדק. עם זאת, אין בשלב זה אינדיקציה לכך שהאדם אשר המבקש נקב בשמו – הוא אכן הבעלים של המקום.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בתיק החקירה נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה. טענת המבקש כי קיבל אישור לשפוך את תכולת המשאית במקום– ראוי לה שתתברר ותלובן לעומקה. עם זאת בשלב הנוכחי, לא מצאתי לטענה זו אחיזה, מעבר לטענתו של המבקש.

העבירה של השלכת פסולת בשטח ציבורי ברשות הרבים היא עבירה חמורה, אשר בכוחה לגרום לנזק סביבתי רב, לסיכון בטיחותי, לפגיעה בנוף וערכי שימור הסביבה, ולעתים אף למפגעים המסכנים את בריאות הציבור. הודעת איסור שימוש ברכב, לפי סעיף 12א' לחוק שמירת הניקיון, הינה אחת הדרכים לאכוף באופן יעיל את העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים. יש בה כדי להרתיע בעלי רכבים מביצוע עבירות דומות.

לא הונחה בפני תשתית ראייתית המלמדת כי המבקש אכן קיבל אישור לשפוך את תכולת המשאית במקום. אף לא מצאתי לעת הזו אחיזה לטענתו, כי שפך במקום חומר מילוי, שאינו פסולת בנין. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה להורות על איסור שימוש ברכב. משכך, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.