ש 50701-07-14 ש' נ' אסולין ואח'

1.לפניי בקשה לקביעת דמי שכירות.

רקע עובדתי:

2.המבקשת היא חסויה, ובקשה זו מוגשת באמצעות האפוטרופוס שלה. המבקשת היא הבעלים של שליש מהזכויות בדירת מגורים בת ארבעה חדרים, הנמצאת ברח' עזה 17 הידועה כתת חלקה 7, חלקה 63 בגוש 30026 (להלן: "הדירה").

3.המשיבים הם הדיירים המוגנים בדירה מכוח הסכם שכירות שנחתם עם בעלה ז"ל של המבקשת בשנת 1980. המשיבים שילמו על פי ההסכם את דמי המפתח המוסכמים, ונדרשו לשלם דמי שכירות בסך 1,420 לירות לחודש.

4.המחלוקת העומדת להכרעתי על פי כתב התביעה היא האם דמי השכירות צריכים לעמוד על סך של 1,097 ₪ לחודש החל מיום 1.7.13 או על סך של 60.83 ₪ לחודש בלבד. ומדוע ציינתי כי זו המחלוקת על פי כתב התביעה? שכן בסיכומים בדקו המשיבים את החישובים שערכו מחדש, ותבעו שכר דירה של 692 ₪ לחודש נכון ליום 1.11.14.

5.בהסכמת הצדדים, ההליכים בתיק זה נוהלו על דרך הסיכומים. יש לציין כי בסיכומים טענו המשיבים כי יש הטעיה בכך שהמבקשת הוצגה בכתב התביעה המקורי כבעלים היחיד של הדירה, ודרשו את קיומה של ישיבת הוכחות. בעקבות החלטה של בית המשפט, הודיעו המשיבים כי שאלת הבעלות אינה שנויה במחלוקת, וחזרו בהם מדרישתם כי בתיק יישמעו ראיות. ועל כן ההליך בתיק זה התנהל על דרך הסיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

6.ככל שבחנתי את כתבי הטענות והסיכומים התברר כי למעשה אין מחלוקת גדולה בין הצדדים, ועיקרה נוגע לפרשנות של סעיף 58 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשכ"ה 1965. יחד עם זאת ובטרם אפנה לדון במחלוקת זו, אתייחס למספר טענות שהועלו על ידי המשיבים.

האם המבקשת נהגה בחוסר תום לב?

7.לטענת המשיבים המבקשת נהגה בחוסר תום לב במספר מצגים שהציגה לבית המשפט. המבקשת לא ציינה כי היא לא הבעלים היחיד של הדירה, המבקשת לא ציינה כי המשיבים שילמו דמי מפתח, והמבקשת אף לא ציינה כי האפוטרופוס הוא אחד מבעלי הדירה. לטענת המשיבים כל ההשמטות הללו נועדו ליצור את הרושם שהמבקשת מקופחת, וזכויותיה הקנייניות נפגעות.