שקיר נ' משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

בתאריך 7/1/2018 החליט קצין משטרה על השבתה מנהלית של רכבו הפרטי של המבקש מסוג מזדה מ.ר.: 9315865, למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של הרשאה לנהוג ברכב מנועי לאדם שאין לו רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה.

תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כאמור בארוע זה כשמעולם לא היה מורשה לנהוג ברכב מאותו סוג.

המבקש טוען כי הוא לא ידע על הנהיגה וכי הוא נתן את הרכב לאחותו לנסוע ביחד עם ידיה למשחק כדורגל והיא זאת שהרשתה לנהג לנהוג מבלי ששאלה אותו אם הוא מחזיק ברישיון נהיגה תקף. הרכב משמש את המבקש לפרנסתו וגם למשפחה וכי הוא תושב מסעדה ועובד במגדל שמס ובתקופה הזו של החורף קשה להתנייד ממקום למקום.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש לא הצביע על שום פעולה שעשה כדי למנוע את העבירה וכי אחותו לא בדקה אם יש לנהג רישיון נהיגה.

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מקנה לקצין משטרה סמכות לאסור על שימוש ברכב שנעברה בו אחת מהעבירות המנויות בתוספת לחוק.

במציאות הקשה השוררת בכבישי הארץ, בה מקפחים חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. אף כי השבתת רכב, מקום בו בוצעה העבירה שלא על ידי בעל הרכב, מעוררת קשיים בענין הזכות הקניינית, קשיים אלה קיבלו מענה באיזון בין הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקנין של הבעלים. (רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) .

האיזון בא בהגבלת תקופת האיסור, הגבלת הסמכות לאסור את השימוש ברכב ומתן שיקול דעת למשטרה ולבתי המשפט לבטל את האיסור בהתקיים אחת מהעילות שבסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה. אם הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, המחלוקת היא האם המבקש הרכב נלקח מבעליו בלי ידעתו ובלי הסכמתו.

בנסיבות בקשה זו, המבקש הוא הבעלים של הרכב, בבקשתו ובחקירתו בבית המשפט הצהיר כי הוא נתן את הרכב לאחותו שנסעה עם ידידה לראות משחק כדורגל ובדרך חזרה אחותו ציינה כי כי נהגה כל הדרך לנתניה, בדרך חזרה היתה עייפה והידיד שלה ביקש שיחליף אותה והסכימה מבלי לשאול אותו אם יש לו רישיון נהיגה, היא ציינה שהיא לא שמה לב וברח לה מהראש.

המבקש, כאמור, נתן את הרכב לאחותו ולא למי שנהג ברכב וביצע את העבירה, יוצא איפוא כי נהיגת הרכב על ידי ידידה של אחותו נעשה ללא ידיעתו ובלי הסכמתו של המבקש ובכך מתקיימת אחת העילות המפורטות בסעיף 57ב(ב) לפקודה.