מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ ואח' נ' בבג'ני ואח'

לפני בקשה לפסילתי מלשבת בדין וזאת, הואיל ולטענת המבקשות "בקליפת האגוז" במהלך דיון הוכחות אשר התקיים לפני, טרם שמיעת הראיות חרצתי עמדתי בדיון באופן אשר לא הותיר כל מקום לשמיעת הדיון.

אקדים אחרית לראשית- לאחר ששקלתי הבקשה , החלטתי לדחותה. להלן יפורטו טעמי;

1. טענתה של המבקשת נמנית למעשה עם טענות הפסלות של שופט בעילה של משוא פנים וזאת, בהתאם לסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 הקובע :

    

   " בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

    

2. במסגרת ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16.08.2016), נקבע על ידי כבוד הנשיאה נאור כי בבסיסם של דיני הפסלות- אמון הציבור במערכת השפיטה וחיזוקו של אמון זה.

3. עוד נקבע כי:" לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האינטרס של בעלי הדין בהליך (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 257 (2006)). משכך, פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (השוו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015))."

   בהמשך ההחלטה הובאה ההלכה הפסוקה ובהתאם לה על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים ונקבע כי : "מדובר במבחן אובייקטיבי אשר אינו צומח כשלעצמו מן השאיפה למראית פני הצדק. מראית פני הצדק האמורה אינה אלא "ההשתקפות הסובייקטיבית של ההליך בלב בעל הדין ובלבות הציבור כולו..." (ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975), מפי השופט צ' טל), ו"מהווה שיקול חשוב מבחינת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט, אמון שהוא תנאי ראשון במעלה לעצם קיומה" (שם, שם)."

    

4. באשר לעיתוי להעלאת טענה בדבר פסלות שופט, הרי שבהתאם לתקנה 471 ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984- טענה לפסלות שופט בהליך אזרחי תיטען בהזדמנות הראשונה מהרגע בו נודעה עילת הפסלות [יגאל מרזל דיני פסלות שופט 64-63 (2006) ]