אקזיט יובלים אלנבי בע"מ נ' נטר

לפני תביעה לקביעת דמי שכירות בבית עסק המשוחרר מתקרת המקסימום הקבועה בחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), בהתאם לתקנה 1(14) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבית עסק אי תחולת השעורים המירביים והפחתות) התשמ"ג – 1983 (להלן: "התקנות")

מבוא- העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת בקצירת האומר;

1. המבקשת הינה בעלת הזכויות החוזיות והזכאית להירשם כבעלת הבניין הנמצא ברחוב אלנבי 100 בתל אביב והידוע כחלקה 27 בגוש 7460 (להלן: "הבניין") . לצרכי התביעה לפני יובהר, כבר בשלב זה כי לא הועלתה כל טענה ומשכך, אין חולק כי המבקשת הינה "בעל בית" לצורך חוק הגנת הדייר.

    

2. המשיב הינו עורך דין המחזיק, כדייר מוגן, ביחידה משרדית בת 4 חדרים, מבואה, ארכיון, חדר שירותים ושתי מרפסות סגורות, הנמצאת בקומה ב' של הבניין (להלן: "המושכר") וזאת, מכח הסכם שכירות מוגן אשר נחתם ביום 20/2/1980.

    

3. המושכר שימש לאורך כל השנים וכך גם במועד הגשת התביעה, כמשרד עורכי דין.

    

4. אין חולק בין הצדדים כי לאור האמור ומפאת השימוש במושכר כמשרד עורכי דין, חלה על המושכר תקנה 1(14) לתקנות ומשכך, אין חולק כי דמי השכירות המשולמים בגין המושכר אינם כפופים לתקרת מקסימום הקבועה בחוק הגנת הדייר.

    

5. עוד אין חולק כי למשיב הזכות להשכיר 75% מהמושכר, בשכירות משנה כלכלית וזאת, תוך שעבור שני חדרים כאמור אינו חייב לשלם למבקשת כל תוספת ואילו באשר לחדר השלישי עליו להעביר למבקשת 25% משכר הדירה הנגבה. עוד מוסכם, כי למשיב הזכות לתלות שילוט בכניסה לנכס על רחוב אלנבי וכן, בכניסה לבניין בחדר המדרגות.