בא"ש 3041-09-16 זידאן נ' מדינת ישראל

 הבקשה וטענות הצדדים

• לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מנהלי למשך 30 ימים ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות , עבירה מיום 2.9.16.

   

• המבקש הינו הבעלים של הרכב. לטענתו התיר לבנו לנהוג ברכב אך ורק לצורך הסעת אחותו ולא ידע כי בנו ימשיך לנהוג ברכב במקום להחזירו אליו. עוד ציין כי לאחר שנתן את הרכב לבנו, הלך לישון ולא היה מודע למעשיו של בנו. בנסיבות אלו טען כי עומדת לו אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57. ב. (ב) לפקודת התעבורה מהטעם שבנו נהג בניגוד לרשותו. עוד טען כי הוא זקוק לרכבו לצורך פרנסתו והמשך איסור השימוש ברכב יהווה פגיעה בלתי מידתית בפרנסתו ובמשפחתו, במיוחד בתקופת החג. הוסיף וטען כי למד את הלקח ומעתה יפקח על השימוש ברכב באופן הדוק עוד יותר. לאור כל האמור לעיל, חזר וביקש את ביטולה של הודעת איסור השימוש ברכב ולחילופין את קיצורה, זאת, גם בהתחשב בעובדה שהרכב תפוס מיום האירוע.

   

• המשיבה התנגדה לבקשה לאור חומרת העבירה והאינטרס הציבורי העומד בבסיס הודעת איסור השימוש המנהלי ברכב.

   

  דיון והכרעה

• שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת. יצוין כי מדובר בנהיגה בשכרות ברמה גבוהה של 765 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

   

• נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך. הודעת איסור שימוש ברכב בה בוצעה עבירה חמורה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על בטחון המשתמשים בדרך ויש בה כדי להרתיע בעלי רכבים ונהגים מביצוע עבירות דומות.

   

• טענותיו העובדתיות של המבקש ובפרט טענתו לפיה לא התיר לבנו לנהוג ברכב, לא נתמכו בתצהירו של המבקש ולא בתצהירו של הנהג ובהתאם לא הוכחו, אף לא במידה הנדרשת מהמבקש בשלב זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. בהקשר זה יצוין, כי במסגרת השימוע המבקש לא טען בפני הקצין כי בנו נהג בניגוד להוראותיו.