ש 12605-04-13 עיסאוי נ' ניב- אל בעמ

טענות המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין, אשר ניתן בתיק זה ביום 26.1.16, תמוהות ביותר.

אכן בתיק זה הוגשו תצהירים מטעם המבקש כבר ביום 6.2.14. דא עקא, לאחר מכן תוקן כתב התביעה על ידי המבקש בתיקון משמעותי ביותר, תוך שהוסף סעד כספי על סך 1,040,000 ₪. בנסיבות אלו הוריתי ביום 11.11.15 על סדר הגשת ראיות הצדדים. על התובע היה להגיש ראיותיו עד ליום 10.1.16. למרות חלוף אותו מועד לא הוגשו ראיותיו של התובע. התובע גם לא הודיע, כי הוא מסתפק בראיות, שהוגשו כבר ביום 6.2.14, למרות תיקון כתבי הטענות.

ביום 19.1.16 הגיש ב"כ הנתבעת את מחיקת התביעה עקב אי הגשת ראיות התובע. עוד באותו יום הוריתי על העברת הבקשה לתגובת ב"כ התובע בתוך 3 ימים. כבר למחרת, ביום 20.1.16, נמסרו ההחלטה ועותק הבקשה לידי ב"כ התובע, ואין הוא מכחיש זאת בבקשתו לביטול פסה"ד ובתשובתו לתגובת ב"כ הנתבעת. חרף זאת, בחר התובע להתעלם מהחלטתי הנ"ל, ולא להגיב לבקשה.

בנסיבות אלו, ומשחלף המועד להגשת התגובה, וזו לא הוגשה, נעתרתי לבקשת הנתבעת, והוריתי ביום 26.1.16 על מחיקת התביעה.

רק בשלב זה התעורר התובע, וכבר ביום 28.1.16 הגיש בקשתו לביטול פסה"ד. בבקשה מעלה התובע שלל טענות נגד ב"כ הצד שכנגד ונגד בית המשפט. אין בכל טענותיו של התובע שום הסבר להתנהלותו עד למועד מתן פסק הדין. אין התובע מסביר אי התייחסותו לאמור בהחלטתי מיום 11.11.15. כך גם אין הוא מסביר אי הגשת התגובה בניגוד לאמור בהחלטתי מיום 19.1.16.

אמנם זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות יסוד חוקתית, ולא בנקל תישלל זכותו של תובע לקבל יומו בבית המשפט. את האיזון הראוי לשם שמירה על זכות זו, מחד גיסא, ופיצוי הצד שכנגד בשל נזקיו, מאידך גיסא, ניתן לעשות באמצעות פסיקת הוצאות. נראה כי כך גם יש לפעול, לפחות לפנים משורת הדין, גם במקרה דנן.

לשם קביעת סכום ההוצאות יש להתחשב גם בהתנהלותו הכוללת של התובע מאז החלו ההליכים בתיק.

אשר על כן, פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שבתוך 21 יום ממועד קבלת ההחלטה ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪, והודעה על ביצוע התשלום תימסר מיידית על ידי התובע לתיק ביהמ"ש, שאם לא כן יעמוד פסק הדין על כנו.

ככל שיבוטל פסק הדין, ולנוכח הודעת ב"כ התובע בבקשתו לביטול פסה"ד, כי ראיותיו הן אלו שהוגשו כבר ביום 6.2.14, אקבע מועדים להגשת ראיות הנתבעת.