ש 1256-04-14 י. ב. גל אור ייזום והשקעות בע"מ ואח' נ' בסון ואח'

בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שנערך ביום 18/11/15, בהחלטתי זו תוכרע השאלה, האם הנתבע, המנהל במושכר נשוא תביעה זו עסק של ניכיון שיקים ומתן הלוואות, הינו "בעל מקצוע חופשי", כהגדרת מונח זה בתקנה 1(14) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), התשמ"ג – 1983 (להלן: "התקנות").

ככל שייקבע כי מדובר ב"בעל מקצוע חופשי", הרי דמי השכירות שעל הנתבע לשלם לתובעות אינם מוגבלים בתקרת המקסימום הקבועה בחוק הגנת הדייר אלא אלה ייקבעו עפ"י שווי השוק.

לאחר שנשמעו הראיות בתיק, הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלה האמורה.

טענות הצדדים:

1.התובעות סבורות כי מדובר ב"בעל מקצוע חופשי" כפי שנקבע בת.א. (הר') 6804-10-09 מן נ' פונטרמולי (להלן: "פסק הדין בענין מן). כן טוענות התובעות כי אין רלבנטיות לשאלה האם מדובר בעסק זעיר או בעל מחזור עסקי גדול אלא יש להתייחס לסוג העיסוק. כך גם אין ללמוד לענייננו מהוראות מס הכנסה לענין בעלי מקצועות חופשיים הנדרשים לניהול ספרים, שעה שיש לפרש כל הוראת חוק על פי תכליתה. גם אם העיסוק בניכיון שיקים ומתן הלוואות איננו דורש השכלה גבוהה כתנאי מוקדם, הרי הנתבע נדרש להפעלת שיקול דעת במסגרת עבודתו והינו "בעל מקצוע חופשי" כהגדרתו בתקנות.

2.הנתבע טוען כי אכן יש לפרש מונח זה עפ"י תכלית החוק ואף מסכים כי המגמה הינה להרחיב את מספר העסקים שאינם נהנים מתקרת המקסימום שנקבעה בחוק. יחד עם זאת, המחוקק מונה סוגים ספציפיים של בתי עסק , בחלקם, הינם גופים כלכליים חזקים ובחלקם עסקים המעידים על אינטנסיביות שימוש (כגון אולם שמחות). בענייננו אין איתנות כלכלית ואף לא אינטנסיביות בשימוש במושכר. הנתבע עובד במושכר כשעתיים וחצי – שלוש שעות ביום. הנתבע כבן 70 ומעביר בעסק את זמנו עד לפרישתו מעבודה, כשהעסק הולך ודועך. גם מצבו הפיזי של הנכס איננו מאפשר שגשוג כלכלי. לא נדרשת הכשרה לקבלת רשיון לעסק מסוג זה, שהינו טכני בלבד והעיסוק בו לא דורש כל מומחיות או הפעלת שיקול דעת מקצועי. הנתבע טוען כי אין לאמץ את האמור בפסק הדין בענין מן אשר לא נבחן ע"י ערכאת הערעור. מחוקק המשנה ציין מפורשות עסק מסוג בית עבוט, כמוצא ממגבלת דמי השכירות, אך לא נקב בעסק מסוג ניכיון שיקים, ומכאן כי לא התכוון להוציאו מהעסקים שדמי השכירות בגינם מוגבלים לפי החוק. כן טען הנתבע כי התובעות מנועות מלדרוש דמי שכירות המשוחררים מתיקרת מקסימום, שכן הבעלים הקודם ידע על העיסוק האמור, וכך גם התובעות, במסגרת הליך משפטי בו נקטו בשנת 2008, אך לא מצאו לנכון לדרוש אותם אלא בשנת 2012. לחילופין עתר הנתבע לקבוע כי דמי השכירות משוחררים מתקרה רק ממועד הגשת תביעה זו.

3.התובעות טענו בסיכומי תשובתן כי אין להתייחס לטענת המניעות או למועד שחרור דמי השכירות מתקרת המקסימום, מאחר שהוסכם בין הצדדים כי בשלב ראשון יקבע בית המשפט האם מדובר בבעל מקצוע חופשי.

דיון:

4.בהתאם להסכמת הצדדים מיום 18/11/15, החלטתי זו תתייחס רק לשאלה האם עיסוקו של הנתבע נחשב כ"בעל מקצוע חופשי" לגביו לא חלה תקרת דמי השכירות עפ"י החוק. בשל כך לא אתייחס בהחלטתי לטענת הנתבע באשר לשאלת תקינות המושכר, לטענת המניעות או למועד שחרור המושכר מתקרת דמי השכירות.

5.אין חולק כי הנתבע מנהל במושכר עסק של ניכיון שיקים ומתן הלוואות. הנתבע, כבן 70, הצהיר כי הוא עובד במושכר כשלוש שעות ביום (ראה סעיף 12 לתצהירו) ועדותו בענין זה לא נסתרה. לנתבע פקידה העובדת בעסקו בין השעות 9:00 ל – 13:00, כהצהרתה. הנתבע העיד כי לשם עיסוק בעסק האמור דרוש רישיון, המצוי ברשותו. כן הצהיר כי בדרך כלל חוג לקוחותיו מומלץ ע"י מכריו. הוא הצהיר כי איננו מבצע בדיקות לפני ניכיון שיק, אלא מפעיל אינטואיציה לענין זה.

6.תיקרת דמי השכירות שנקבעה בסעיף 52א' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972 איננה חלה על סוגים של בתי עסק שנקבעו בתקנות. סעיף 1 לתקנות מונה סוגים של בתי עסק המשוחררים מתיקרת דמי השכירות. סעיף 1(14) לתקנות קובע כי גם "בית עסק המשמש משרד שבו עוסק בעל מקצוע חופשי" משוחרר מהתיקרה האמורה.

7.בבר"ע 593/86 פוטשניק נ' שליסל ואח' קבע כב' בית המשפט העליון כי למונח "בעל מקצוע חופשי" קשה ליתן מאפיינים ברורים. בית המשפט שם מפנה להגדרות המילוניות של אותו מונח ומבהיר את הקושי בהסתמכות על הגדרות לשוניות אלה, הקושי בקביעת קריטריונים משותפים והקושי ביישום ההגדרות המילוניות על הוראת החוק שבפנינו (ראה סעיפים 3 ו – 4 לפסק הדין). בית המשפט קבע כי יש לפרש מונח זה עפ"י התכלית החברתית, המדיניות והפרשנות אשר תגשים את מטרת החוק. בית המשפט שם קובע כי לאור ההשתלשלות בעניין דמי שכירות מקסימליים בבתי-עסק, ניכרת מגמה עקבית להרחיב את סוג העסקים שעליהם לא תחול תקרת דמי השכירות, מגמה המשתלבת עם הנטייה לשחרר בתי עסק מתחולת הגנת הדייר. זאת אגב שימת לב והתחשבות במעמדם הכלכלי של סוגי עסק מסוימים שטרם הגיעה השעה להסיר מעליהם את תקרת דמי השכירות. בית המשפט שם קבע, לפיכך, כי סוכן ביטוח נכלל בהגדרת המונח "בעל מקצוע חופשי", שכן מסקנה זו מתיישבת עם מטרתן ותכליתן של התקנות. העיסוק דורש מומחיות ומקצועיות, הסוכן פועל תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, המקצוע טעון רישוי והתמחות והשכר משולם ע"י הלקוח.

8.הנה כי כן, בית המשפט העליון לא קבע הגדרה ממצה ל"בעל מקצוע חופשי" כמשמעותו בתקנות, אם כי חזר והדגיש את מגמת המחוקק ומחוקק המשנה "להרחיב את כמות המושכרים שיוצאו מהגבלת שכר דירה מקסימלי ולהוסיף יותר ויותר סוגי עסקים ועיסוקים המשוחררים ממגבלה זו".

9.שני הצדדים כאן סומכים על האמור בפסק הדין בענין פוטשניק וסבורים כי יש בקביעותיו כדי לבסס את גישת כל אחד מהם.

10.לטעמי, עסק של ניכיון שיקים ומתן הלוואות עונה על הגדרת "בעל מקצוע חופשי" כמשמעותו בתקנות.

מדובר בעיסוק חופשי, עצמאי, כאשר לנתבע שיקול דעת נרחב במסגרת עיסוקו זה, הגם שהנתבע ניסה להמעיטו בעדותו. כך לענין בדיקת איתנות הלקוח וחוסנו הכלכלי, בדיקה ביחס לכשרות השיק המועבר לניכיון, קביעת תנאי ההלוואה או הניכיון וכיוב'. העיסוק בעסק מסוג זה טעון רישוי, גם אם לא נדרשים לימודים במוסד להשכלה גבוהה או באופן עיוני כלשהו לקבלת התעודה.

11.מצטרפת אני לגישת כב' בית המשפט בענין מן כי אין לבדוק האם העסק הספציפי הנדון בפני הינו איתן כלכלית לשם סיווגו ככלול / מוחרג מתקרת דמי השכירות, אלא יש לבדוק האם העסק במהותו ובפוטנציאל שלו ייחשב כעסק של "בעל מקצוע חופשי" שיש להוציאו מתקרת דמי השכירות בשים לב לתכלית החוק.