"ש 11276-04-16 אבו אחמיד נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב ( להלן: "ההודעה").

1.ביום 14.4.16 נרשמה למבקש הזמנה לדין שעניינה הסעת נוסעים בשכר. בעקבות זאת נערך למבקש שימוע וניתנה ההודעה.

2.לטענת המבקש, אין במקרה זה תשתית ראייתית שהצדיקה את מתן ההודעה ומשכך דין ההודעה להתבטל. בעניין זה מכוון ב"כ המבקש בעיקר לאופן בו נחקר המבקש עובר לרישום ההזמנה לדין. עוד נטען כי למבקש נסיבות אישיות ומשפחתיות המצדיקות התחשבות בו.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

4.כיוון שהצדדים מיקדו טיעונם בעיקר בתשתית הראייתית שהיוותה בסיס למתן ההודעה, אעשה כן גם אני בהחלטה זו.

5.אין חולק כי המבקש נצפה על ידי השוטר עורך הדוח ( להלן: "השוטר") מסיע מספר בני אדם. יוצא שלכאורה קיימת תשתית ראייתית להוכחת יסוד "ההסעה" בעבירה. לב המחלוקת נוגע להיות ההסעה "בשכר". בעניין זה טען המבקש בתגובה לרישום ההזמנה לדין כי הסיע את הנוסעים עמו ללא כל תמורה. השוטר חקר את אחד נוסעים ( להלן: "הנוסע") והלה מסר כי אינו מכיר את המבקש והוא היה אמור לשלם לו סכום מסוים בתום הנסיעה.

6.ב"כ המבקש טוען ובצדק לקיומם של פגמים בחקירת המבקש, לרבות העובדה שהמבקש לא עומת עם גרסתו של הנוסע לפיה הנסיעה הייתה בשכר. לטעמי, הדין עם המבקש. יסוד ה"שכר" בהסעה אינו יכול להיות מוכח במקרה זה אלא מפי עדים או מפי המבקש. לפיכך, ומכיוון שהמבקש היה לכל הפחות חשוד בביצוע עבירה של הסעה בשכר, היה על השוטר להזהירו כי הוא אינו חייב לומר דבר וכי עומדת לו זכות להיוועץ בעו"ד; דברים שלא נכתב שנעשו . יתר על כן, סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי ( חקירת חשודים) תשס"ב – 2002 קובע כי חקירת חשוד תתנהל בתחנת המשטרה וככל שקיים טעם לנהלה מחוץ לתחנת המשטרה יש לנמק זאת בכתב סמוך לקבלת החלטה. אין בחומר הראיות כל החלטה המנמקת את הצורך לקיים הליך חקירתי מחוץ לתחנת המשטרה. מדובר בפגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן והדבר עשוי לעלות כדי פסילת הראיה ( עפ"ת (ת"א) 37478-05-15‏ ‏ אֵלה בוגוסלבסקי נ' מדינת ישראל). זאת ועוד: לטעמי, ספק אם קבלת "תגובת" המבקש לעבירה המיוחסת לו מהווה "חקירה" ראויה ומתועדת כהלכה, לפחות ככל שהדברים אמורים ביסוד "השכר" בעבירה. מכיוון שעל פי הפסיקה אין להותיר את ההחלטה בדבר פגמים בזכות המבקש להליך הוגן לדיון בתיק העיקרי (בש"פ 9220/12 פרץ נ' מדינת ישראל), אניח לצורך הדיון להלן כי גרסת המבקש אינה קבילה או שמשקלה אפסי ומכל מקום לא ניתן לבסס כל ממצא ולו לכאורה עליה.

7.חרף פסילת הראיה, או איון משקלה, לצורך הדיון, עדיין מצאתי כי יש בחומר הראיות די ראיות לכאורה לביסוס העבירה המיוחסת למבקש. כיצד? ראשית, אין חולק כי השוטר הבחין במבקש כשהוא מסיע את הרכב. נמצא כי קיימות ראיות לכאורה לעניין יסוד "ההסעה" בעבירה. לעניין יסוד "השכר" אין לנו אלא את התחקור שחקר השוטר את הנוסע שטען בפניו כי התכוון לשלם למבקש בתום הנסיעה. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקש לפיה כיוון שהתשלום טרם בוצע הרי שלא מדובר בהסעה בשכר. תשלום עבור הנסיעה יכול שיהיה בתחילתה ויכול שיהיה בתום הנסיעה; הכול כפי שסוכם. כך או כך, אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה כי ההסעה היא "בתשלום". בהנחה והנוסע יתייצב לדיון בבית המשפט ויחזור על הדברים אותם אמר לכאורה לשוטר יהיה בכך כדי לקיים את יסוד "השכר" בעבירה, מבלי להידרש כעת למשקל הגרסה. גם אם הנוסע לא יתייצב לדיון עדיין ניתן יהיה, בתנאים מסוימים, להגיש את אמרתו כראיה במשפט ( יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון ב, 785).

8.נוכח כל האמור, אין בפסילתה של גרסת המבקש שנמסרה לשוטר, לצורכי דיון זה, כדי להביא למסקנה כי ההודעה אינה נסמכת על תשתית ראייתית מספקת. בנסיבות אלה לא מצאתי טעם, גם לא בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, לביטול ההודעה. הבקשה נדחית.