חוסיין נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב שהוצאה על רכבה של המבקשת ביום 24.03.18 למשך 30 על ידי קצין משטרה.

המבקשת טוענת כי אחיה, חמודה עודאללה, לקח מפתחות הרכב הרזרביים ונתפס נוהג ברכב בכניסה לישוב ונעצר לבדיקה שגרתית על ידי המשטרה. בבדיקתו התברר כי הוא נוהג ברכב בשכרות, בזמן פסילה, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע וללא ביטוח.

הרכב נגרר לאחסנה באמצעות גרר משטרתי למשך תקופה ההשבתה המנהלית.

לטענתה, היא לא מסרה את מפתחות הרכב לאחיה, והרכב נקלחה ממנה ללא ידיעתה וללא הסכמתה והראיה היא שעת ידעה כי הרכב לא עומד בחניה מייד ניגשה למשטרה והגישה תלונה על גניבת הרכב ועל שימוש ברכב ללא רשות הבעלים.

בנסיבות אלה, פונה המבקשת לבית המשפט על מנת להורות על ביטול הודעת איסור השימוש.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, הגשת התלונה במשטרה על גניבת הרכב ועל שבל"ר הייתה כצעדי מנע מצד המבקשת לאחר שהוברר כי הרכב נגרר בגרירה משטרתית, לצורך הכשרה הדרך להגשת הבקשה הנוכחית לביטול הודעת איסור השימוש.

לטענתו, בניגוד לדברי המבקשת כי הרכב משמש רק אותה וכי היא לא מוסרת את הרכב לאחיה, הרי אותו אח נתפס באירוע קודם מבצע עבירות תעבורה חמורות תוך שהוא עושה שימוש באותו רכב. לא זו בלבד, גם באותם אירועים, הוצאה על אותו רכב הודעת איסור שימוש אולם המבקשת לא הפקידה את הרכב ולא נקטה פעולות כפי שהיא עושה כעת, לא פנתה למשטרה ולא הודיעה כי הרכב נגנב ממנה או שנקלחה ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

לאור כך, מתנגד ב"כ המשיבה לבקשה וטוען כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב.

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי:

"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".

סעיף 57ב(א) מקנה רשות לנהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.

סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול הודעת איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, אכן הציגה המבקשת אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה על כך שרכבה נגנב, אולם בהקשר זה מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה שהעיתוי להגשת התלונה היה לאחר שאחיה נתפס ברכב ולאחר שהרכב נגרר בגרירה משטרתית. בנוסף, לא היה בפי המבקשת הסבר לכך שגם בפעמים הקודמות אחיה ביצע עבירות חמורות תוך שהוא עושה שימוש באותו רכב.

ער אני לעובדה שייגרם נזק ואי נוחות למבקשת על ידי השבתת הרכב, אולם בנסיבות העניין לא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה.

כללו של דבר, לא נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה.

 זכות ערר כחוק.