ש' מירה דהן: צו לפינוי הנתבע מהדירה - פסקדין

לפניי תובענה לפינוי מושכר ועל פי תקנה 215 ז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א").

טענות התובעת

1.         א.         התובעת הינה ביתו של הנתבע 1 (להלן: " הנתבע" ו/או " האב") ואחותה של

הנתבעת 2  אשר הוגדרה בכתב התביעה כנתבעת פורמאלית (להלן: " הנתבעת הפורמאלית" ו/או " האחות").

ב.         התובעת הינה הבעלים של מחצית (50%) מהזכויות בדירת מגורים ברחוב ---- ת"א הידועה כחלקה --- בגוש ---- (להלן: " הדירה"); הבעלים של מחצית הזכויות הנוספת הינה הנתבעת הפורמאלית ; התובעת והנתבעת הפורמאלית ירשו את זכויות הבעלות בדירה ישירות מסבתן, הגב' ה.ש ז"ל (להלן: " החסויה" ו/או " הסבתא") וזאת כאמור בחלקים שווים.

ג.          לטענת התובעת, מתגורר הנתבע ומחזיק בדירה ללא כל זכות שבדין. הנתבע אינו חתום על הסכם שכירות כלשהו,  אינו משלם אגורה שחוקה אחת בגין מגוריו בדירה. לא זו אף זו, הנתבע אינו משלם כסדרם את תשלומי החובה החלים עליו כמחזיק בדירה ונכון להיום קיימים חובות ארנונה כבדים בגין השימוש בדירה.

2.         א.         לטענת התובעת, אף ראשית מגוריו של הנתבע בדירה מקורה בחטא; ביום

01.03.2007  חתמה רעיית הנתבע, אם התובעת (להלן: " האם" ו/או "המנוחה") אשר מונתה יחד עם אחיה מר א. ה, כאפוטרופוס לסבתא החסויה,היא בעלת הזכויות בדירה, על הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו השכירה כביכול, החסויה באמצעות האפוטרופוסים עליה , את הדירה לבת האפוטרופסית עליה , לתקופה של חמש שנים (להלן: " הסכם השכירות").

ב.         לטענת התובעת, הסכם השכירות האמור אינו מקנה לנתבע זכות חזקה בדירה מהטעמים הבאים (אשר נטענו לחילופין בכתב התביעה):

הסכם השכירות נחתם תוך ניגוד עניינים חמור שכן האפוטרופא חתמה על הסכם שכירות עם עצמה, בלא קבלת אישור כדין.

גם אילו היה להסכם השכירות תוקף משפטי מחייב הרי שזכות השכירות הבלתי מוגנת של האם, פקעה עם פטירתה ביום 12.07.2008 .

האם הפרה הסכם השכירות הפרה יסודית ומשלא שילמה את תמורת השכירות הנקובה בהסכם מעולם ואף לא שילמה חובות ארנונה וחובות אחרים בגין הדירה.

הנתבע אף הוא לא טרח לתקן את ההפרות היסודיות האמורות ולא שילם דמי שכירות ו/או חובות ארנונה בגין החזקה בדירה.

ג.          למען הזהירות ונוכח הפרת ההסכם כאמור, מסרה התובעת לנתבע ביום 04.10.2009 הודעה על ביטולו של הסכם השכירות ודרשה פינוי הדירה.

ד.         לטענת התובעת, ניסתה היא יחד עם הנתבעת הפורמאלית להגיע עם הנתבע להסכמות ולחתום על הסכם שכירות אשר יסדיר את המשך שהותו בדירה ואת דמי השימוש הראויים בגין שימוש זה , אולם הלה סירב.

ה.         עוד יצוין כי בסמוך למסירת המכתב האמור לעיל לנתבע , הגיש הנתבע בקשה לצו מניעה נגד התובעת והנתבעת הפורמאלית , שבו  טען כי הוא מתגורר בנכס  מכח הסכם שכירות ועתר למניעת פינויו ( שלום ת"א 6967-10-09 ); כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי קבעה בהחלטתה מיום 13.10.2009  כדלקמן:

" לא ברור אם ביקש התובע להגיש גם בקשה לצו מניעה זמני, אך מכל מקום עיון בכתב

התביעה ובנספחיו מלמד שאין זהות בין המשכיר בחוזה השכירות לבין הנתבעות... המזכירות תעביר העתק ההחלטה לתובע על מנת שיכלכל צעדיו כנדרש"

למן החלטה זו, לא הוגש דבר בתיק.