רת"ק 9664-10-15

החלטה זו עניינה בבקשת המבקש לפטור מאגרה.

1. הערעור הנדון הינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, כבוד השופטת איילה גזית, בת"ק 6614-03-15, מיום 1.9.15, אשר דחתה את תביעתו של המבקש וחייבה אותו בהוצאות המשיבה בסך של 600 ₪.

2. המבקש הגיש הבקשה לפטור מאגרה, נתמכת בתצהיר, במסגרתה נטען כי הוא חי מקצבה בסך של 2,700 ₪. המבקש צירף אישור בנק דיסקונט כי לא קיימים על שמו תכניות חסכון, וכן צירף תדפיס חשבון בנק לחודשים מרץ-ספטמבר 2015 מהם עולה כי לחשבונו נכנסת קצבת זקנה בסך של 2,740 ₪, וכי אין הפקדות נוספות לחשבון, וכי נכון ליום 21.9.15 עמדה יתרת הזכות בחשבון על 81 ₪.

3. היועמ"ש הגיש תגובתו לפיה אינו צד להליך ולא בכל מקרה יש לקבל תגובתו, וכי גם לבעלי הדין בהליך העיקרי מעמד לעניין התביעה. יחד עם זאת ציין היועמ"ש כי המבקש מחזיק דירה ברחוב טבת בתל אביב ולא ברור אם נעשה נסיון לגייס כספים על בסיס רכוש זה.

4. המשיבה הגישה תגובתה וטענה כי הסכום שנקבע על ידי בית המשפט להוצאות הוא מזערי לעומת ההפסדים שנגרמו לחברה כתוצאה מתביעתו הלא מוצדקת של המבקש וכי יש לחייבו לשלם הסכום שנפסק לחובתו.

    

    

   המסגרת הנורמטיבית

5. נקודת המוצא לדיון בבקשה לפטור מאגרה הינה קיומה של חובה לשלם את האגרה אשר נובעת ממספר תכליות.

   "ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט.... כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים.... נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק... ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך....

   אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית...."

   רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (21.9.2010) ("ענין מונדז").