דאוד ואח' נ' סואעד ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בעכו (כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר) מיום 24.3.16 שניתן במסגרת ת"ק 14002-01-16.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

מדובר בתביעה רכושית שהוגשה על ידי המשיבים נגד המבקשים בגין תאונת דרכים שאירעה בין רכב המבקש 1, אשר גם נהג בו, שהיה מבוטח על ידי המבקשת 2, לבין רכב שהיה שייך במועד הרלוונטי למשיבים. התאונה אירעה בצומת בכפר יאסיף, כאשר בצומת לא היה כל תמרור. המשיבים טענו כי המבקש 1 הגיע מתוך סמטה לכביש ראשי שבו נסע רכב המשיבים ומכיוון שרכבו בלט החוצה, רכב המשיבים פגע ברכב המבקש 1. המבקש 1 טען כי רכב המשיבים היה צריך לתת זכות קדימה לרכבו מכיוון שהוא לא הגיע מסמטה והוא היה הרכב הבא מימין אשר לו יש לתת זכות קדימה בצומת שאינו מתומרר. כן טען כי רכבו היה בעמידה בעת התאונה.

בימ"ש קמא התייחס לטענות אלה וקבע קביעות על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניו. בימ"ש קמא קבע כי שני הנהגים פעלו בניגוד לתקנה 21 לתקנות התעבורה שלפיה לא ינהג אדם ברכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות. נקבע כי רכב המשיבים נסע בכביש שאינו מוכר לו ולמרות זאת לא נהג בזהירות ובאיטיות והיה צריך לראות כי רכב המבקש 1 שמגיע מהכביש בצד ימין של רכב המשיבים עומד באופן בולט שמסכן את כלי הרכב הנוסעים בטור בו נהג רכב המשיבים. נקבע כי נהג רכב המשיבים היה צריך לעצור ולתת לרכב המבקש 1 לעבור במסגרת זכות קדימה כרכב הבא מימינו. עם זאת, נקבע כי המבקש 1, אף אם עצר במקום שבו טען שעצר לחלוטין, הרי הוא בלט בצורה חמורה ובניגוד לדין וסיכן בדרך זו את כלי הרכב שבאו משמאלו ובכך שם מכשול ברור וחמור לטור המכוניות שנסע מצד שמאל שלו וביניהם נהג רכב המשיבים. על כן, קבע בימ"ש קמא כי דין התביעה להתקבל בחלקה (40%) ועל המבקשים לשלם למשיבים סך של 1,794 ₪.

המבקש 1 חוזר וטוען כי נהג רכב המשיבים היה צריך לתת לרכבו זכות קדימה, כפי שקבע בימ"ש קמא, וכי הרכב של המבקש 1 היה בעמידה בעת התאונה, ולכן נטען כי לא היה מקום לייחס למבקש 1, שנהג לטענתו כנהג סביר וזהיר, כל אשם ולכל הפחות יש להפחית משמעותית מהאשם שהוטל עליו.

כאמור, לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. ניכר מפסק דינו של בימ"ש קמא כי בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס על קביעות עובדתיות, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט. בעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור. גם באשר לטענותיו של המבקש כי בימ"ש קמא קיבל את טענותיו כי זכות הקדימה הייתה שייכת לו וכי רכבו עמד בעת התאונה ולכן אין מקום להטיל עליו כל אשם, מדובר בטענות שנבחנו על ידי בימ"ש קמא ובימ"ש קמא קבע כי יחד עם זאת יש להטיל על המבקש 1 אשם בשל העובדה שאף אם עצר במקום שבו טען שעצר לחלוטין, הרי הוא בלט בצורה חמורה ובניגוד לדין וסיכן בדרך זו את כלי הרכב שבאו משמאלו ובכך שם מכשול ברור וחמור לטור המכוניות שנסע מצד שמאל שלו וביניהם רכב המשיבים. כאמור, מדובר בקביעות המבוססות על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני בימ"ש קמא ואינני רואה כל מקום להתערב בהן בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי אין צורך בהפקדת ערבון.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ו, 13 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.