רת"ק 7437-12-15 רוזליס נ' שטיצר ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת אפרת בוסני) מיום 17.10.15 ולפיו התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקש באופן חלקי וזה חויב לשלם סך של 14,850 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

במסגרת הסכם חלוקת עזבון בין הצדדים, היה על המבקש להעביר את החזקה בדירת הירושה אל המשיב. לטענת המשיב, הדירה הועברה אליו לאחר שהושחתה וניזוקה על ידי המבקש ובני משפחתו ומכאן התובענה.

המבקש ביקש להעביר הדיון לבית המשפט לעניני משפחה. בהחלטה מיום 8.3.15 נקבע כי מדובר בתובענה "שעילתה טענה להיזק לרכוש – דירה בה התגוררו הנתבעים ו/או מי מהם ודרישה התובע מהנתבעים פיצוי בגין כך. סכסוך זה, הנו סכסוך אזרחי בו יש לבית משפט זה סמכות, ואין לו רלוונטיות לשאלה האם הנתבעים נאלצו לפנות את הדירה בה החזיקו מכוח הסכם בין יורשים."

וניתן פסק דין בתובענה.

הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת." (ראו בין היתר: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, 20.5.15)

המבקש לא הראה בבר'ע מדוע יש לסטות בעינינו מההלכה השוררת או במה יש יתרון לבית המשפט לעניני משפחה על ערכאה קמא .

בית המשפט לתביעות קטנות ישב על המדוכה, הוציא מלפניו פסק דין מנומק בסכסוך שהוא לחם חוקו ושאינו נושא עימו פגם כלשהו המצדיק תיקון . גם אם נצא מהנחה שמקומו של הסכסוך להיות בבית המשפט לעניני משפחה , הרי יש להחיל בנסיבות המקרה דנן את דוקטרינת "הבטלות היחסית" וראו בין השאר " רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, 16.12.07).

בהתאם לדוקטרינה זו, אשר חזקה על המבקש המיוצג בבר'ע על ידי עורך דין שהובאה לידיעתו ( וראו לענין זה סעיף 6 סיפא לרע'א 2095/15 אולמי נפטון נגד אילנה משיח) , החלטה שניתנה על ידי ערכאה שיפוטית, מקום שנשוא הדיון מצוי בסמכותה הייחודית של ערכאת שיפוט אחרת לא בהכרח תבוטל מחמת חוסר סמכות.