רת"ק 7396-11-16 אטשטיין ואח' נ' איסמברגנוב

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' הרשמת הבכירה יונת הברפלד- אברהם), בגדרו קיבלה תביעת המשיב כנגד המבקשים כאן, ודחתה התביעה שכנגד שהגישו המבקשים כנגד המשיב, אגב חיוב המבקשים בהוצאות בסך 700 ₪ עבור כל אחד מן ההליכים.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי אין היא מצריכה תשובה ועל כן החלטתי לדחותה בהתאם להוראות תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984.

3.זוהי תמצית ההליכים בבית המשפט קמא; התובע בתביעה המקורית (להלן: "המשיב") - קבלן צבע ושיפוצים, הגיש כנגד הנתבע שם, הוא המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") תביעה ע"ס 4,058 ₪ בגין יתרת שכרו עבור עבודות קבלניות שביצע בבית בבעלות המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") ואשר בו היו עתידים המבקשים להתגורר. עפ"י הנטען נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות צבע ותיקונים בדירה לרבות צביעות הקירות, התקרות, ומשקופי הדלתות. המשיב טען כי לאחר שסיים את עבודות הצבע, הודיע לו המבקש כי גוון הצבע עליו הוסכם אינו מוצא חן בעיניו והוא ביקש לצבוע מחדש את הסלון, פינת האוכל והמטבח ללא תשלום נוסף. משסירב המשיב לבצע את העבודה ללא תשלום נוסף, החל המבקש לטעון לליקויים בביצוע העבודה. המשיב, אשר טען כי קיים חובתו עפ"י ההסכם, העמיד את סכום התביעה ע"ס 4,058 ₪ - המורכב מן הסכומים הבאים: סך 3,350 ₪ - המהווה יתרת התמורה המוסכמת שטרם שולמה לו, שכן הוא היה אמור לקבל בגין העבודה 7,500 ₪ ומע"מ - סך 8,850 ₪, כאשר מסכום זה שולם 5,500 ₪ בלבד; וסך 708 ₪ - בגין עבודות נוספות שביצע: הרכבת ארונית והרכבת ברז.

4.המבקש הגיש כתב הגנה ובד בבד הגישו המבקשים כתב תביעה שכנגד. המבקשים טענו כי העבודה לא בוצעה לפי המוסכם הן מבחינת המועד והן מבחינת האיכות. עפ"י המבקשים החל התובע לעבוד באיחור של יומיים וסיים את העבודה ביום 30.9.2015 כאשר במועד זה טרם סיים המשיב את העבודה "בהיקף וברמה כפי שמפורט בחוזה" (סעיף 3 לכתב ההגנה). עפ"י המבקשים, התגלו ליקויים בעבודות; הקירות לא נצבעו בשתי שכבות צבע, ומשקופי הדלתות נצבעו בצורה רשלנית באמצעות צבע המתאים למתכות מגלוונות. באשר לדרישת המשיב לשלם סך 708 ₪ בגין הרכבת ארון באמבטיה טענו המבקשים כי הוסכם בין הצדדים לשלם 500 ₪ בגין עבודה זו, והמבקש אכן שילם למשיב סכום זה. המבקשים לא חלקו על הטענה כי למבקש שולם סך 5,500 ₪ ונותר חוב בסך 2,500 ₪ . המבקשים הוסיפו כי לא הוסכם להוסיף מע"מ על הסכומים, וכי הסך 7,500 ₪ כולל את סכום המע"מ.

5.המבקשים צירפו לכתב התביעה שכנגד חוות דעת מומחה- שמאי ועתרו לחייב את המשיב לשלם סך 7,116 ₪ המורכב מן הסכומים שלהלן: 5,031 ₪ - עלות תיקון הליקויים שנגרמו, סך 585 ₪ בגין עלות שכרו של השמאי, וסך 1,500 ₪ בגין אבדן שלושה ימי עבודה.

6.כאמור, מצאתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה. עסקינן בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט לתביעות קטנות- ערכאה מיוחדת שמטרתה להביא לסיום סכסוכים בדרך מהירה ויעילה, ועל כן, בית המשפט שלערעור יתערב בפסקי הדין שניתנו ע"י בית המשפט לתביעות קטנות במקרים חריגים- מקום שנפלה טענות עובדתית בולטת , או כאשר נפלה טעות משפטית שיש בה כדי לשנות מן המסקנה האופרטיבית של פסק הדין, או מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית הנדונה תכופות בבית המשפט לתביעות קטנות (ראו דיון עקרוני בשאלה זו בבר"ע 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (3.4.2008) בו נקבע כי אמות המידה למתן רשות ערעור תיגזרנה מתכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות; כן ראו בר"ע 244/90 (י-ם) יאיר נ' פרנקל פ"מ תשנ"א (3), 309).

7.עיינתי בטענות הצדדים בבית המשפט קמא, בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומצאתי כי אין כל עילה להתערבות בפסק הדין. פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות, אשר מבוססות על שיקולי מהימנות. בית המשפט קבע, שהוא מקבל את גרסת המשיב "במלואה", הוא "בוחר להאמין לה" ומעדיף אותה "על פני גרסת התובעים שכנגד" (סעיף 10 לפסק הדין).

8.למעלה מן הצורך, אוסיף, כי עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא. מצאתי כי מסקנתו של בית המשפט מתיישבת היטב עם חומר הראיות. בפסק דינו המפורט של בית המשפט קמא, נימק הוא את הטעמים שהביאוהו להעדיף את גרסת המשיב ולדחות את מסקנות חוות הדעת של השמאי מטעם המבקשים, וזאת עשה בית המשפט בעמודים 2 ו- 3 לפסק הדין, כאשר הוא מונה את הטעמים בסעיפים 1-9 לפסק הדין. בנימוקים אלה לא מצאתי כל שגגה. בית המשפט קבע כי חוות דעתו של השמאי מטעם המבקשים הוגשה חמישה חודשים לאחר תום העבודות, כאשר במהלך תקופה זו ביקר בדירה קבלן אחר (שאף הוא נתבע בתביעה אחרת ע"י המבקשים) וביצע בה עבודות תיקונים. על כן, בדין קבע בית המשפט קמא שאין בפניו ראיות (בין חוות דעת ובין תמונות) שיש בהן כדי להוכיח ליקויים, ובדין קבע בית המשפט כי "קיים קושי להשתכנע כי דווקא התובע בתיק זה הוא האחראי לליקויים". כן מצאתי כי בדין ייחס בית המשפט משקל ראייתי לאי גילוי עובדת הגשת התביעה הנוספת שהתנהלה במסגרת ת"ק 22433-06-16 אשר הוגשה כנגד קבלן נוסף שביצע עבודות בבית המבקשים (למצער ביום הדיון שלכל הדעות התקיים לאחר הגשת התביעה הנוספת) ולכך שעובדה זו לא זכתה לכל התייחסות בחוות דעתו של השמאי.