לוי ואח' נ' קרני ואח'

1.ביום 2.10.17 ניתנה החלטתי לפיה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

2.באותה החלטה פורטו הנימוקים לתוצאה אליה הגעתי.

3.המבקש פנה לאחר מכן לבית המשפט וטען כי לא ניתנה לו הזכות להגיב לתגובת המשיבים לבר"ע שהגיש. לפיכך, בוטלה ההחלטה מיום 2.10.17.

4.המבקש הגיש תגובתו ביום 6.2.18.

5.לאחר שקראתי את תגובת המבקש מיום 6.2.18, לא מצאתי בה טענות המצדיקות שינוי ההחלטה מיום 2.10.17.

6.המבקש בתגובתו מיום 6.2.18 מעלה מספר טענות אליהן אתייחס בקצרה:

א.יש לדחות טענת המשיבים כי אינן מגובות בתצהירים – שוגה המבקש בעניין זה. ראשית, מדובר בהליך ערעורי ושנית, המשיבים סומכים בטענותיהם על מסמכים והחלטות קודמות של בית המשפט. לא מדובר בראיות חדשות המוגשות בשלב הערער, המצריכות תצהירים ובקשה מיוחדת לקבל ראיות אלה.

ב.המשיבים לא ענו לכל הטענות שהעלה המבקש בבר"ע – אין מקום לקבל טענה זו. המשיבים העלו טענותיהם, התייחסו לטענות המבקש המצריכות תשובה ובכך יצאו ידי חובתם.

ג.המבקש הקדיש פרק לעניין אישורי המסירה – אין מקום לקבל טענה זו לאור העובדה כי בתי המשפט דנו בעניינים אלה, ניתנו החלטות בעבר ואין מקום לדון עתה בנושא זה. למעשה, המבקש מנסה "לפתוח מחדש" את הכרעות בית המשפט.

ד.יתר טענותיו של המבקש בתגובתו הנוכחית נדונו בהחלטה מיום 2.10.17, ואין מקום לחזור על החלטה זו פעם נוספת, מה עוד שהן חופפות לאמור בבר"ע עצמה.

7.לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להתייחס להתנהלותו של המבקש, שנוקט בהליכים מרובים, גורם למשיבים הוצאות רבות, הצורך במתן תגובות ונוקט הליכים ללא סוף.