רת"ק 64701-11-15 אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ נ' בנעים

המבקשת נתבעה על ידי המשיבה בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת. על פי כתב התביעה, המשיבה הזמינה מן המבקשת שהות בצימרים, שהות שהפכה לסיוט בשל תנאים בלתי נסבלים בהם נתקלו המשיבה ובני משפחתה כאשר הגיעו לצימרים. סכום התביעה הועמד על סך 7,000 ₪. המבקשת התגוננה מפני התביעה, וכפרה בנטען כלפיה.

למועד הדיון שנקבע לשם בירור התובענה לא התייצב איש מטעם המבקשת, ולכן ניתן פסק דין על פי התביעה. המבקשת ביקשה את ביטולו של פסק הדין, ובקשתה נענתה, בהחלטה מיום 24.7.15, בה הורה בית המשפט קמא על ביטול פסק כפוף להפקדת סך 4,000 ₪. הסכום לא הופקד במועדו, ולכן נותר פסק הדין על כנו. הבקשה לביטול פסק הדין נמחקה בהחלטה מיום 23.9.15. ביום 15.10.15 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה המוחקת את בקשתה. הבקשה נדחתה.

על רקע הדברים הללו באה בקשת הרשות לערער (שהוגשה ביום 30.11.15), ובה טוענת המבקשת, כי משקיבלה את החלטת בית המשפט קמא המורה על ביטולו המותנה של פסק הדין, ביקשה להפקיד את סך 4,000 השקלים עליהם ציווה בית המשפט קמא, אלא שהדבר לא עלה בידה משום כשל כלשהו בשובר שנשלח אליה על ידי מזכירות בית המשפט. היא מבקשת ליתן בידה להפקיד את הסכום הנ"ל, שאם לא כן ייגרם לה עיוות דין.

ביקשתי את תשובת המשיבה, וזו מתנגדת בתוקף לביטולו של פסק הדין, תוך שהיא מפנה את תשומת הלב לאיחור שבהגשת בקשת הרשות לערער.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ושקלתי בטענות הצדדים, מצאתי למחוק על הסף את בקשת הרשות לערער, משום האיחור בהגשתה. המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 15 יום מיום שהומצא פסק הדין לבעל הדין, או מיום שהומצאה לו החלטה שאינה מקבלת בקשה לבטל פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (שילוב בין תקנות 12 ו-16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1977). כמתואר מעלה, הבקשה לביטול פסק דין נמחקה ביום 23.9.15. בכך יש לראות דחיה של הבקשה לביטול פסק דין, ובקשת רשות ערעור עליה היה על המבקשת להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום שנודע לה על ההחלטה. היא לא עשתה כן, כי אם הגישה, ביום 15.10.15, בקשה לעיין מחדש בהחלטה. רוצה לומר, ביום 15.10.15, לכל המאוחר, נודע למבקשת על ההחלטה המוחקת את בקשתה לביטול פסק הדין, והנה את בקשת הרשות ערעור הגישה המבקשת ביום 30.11.15, איחור של כחודש ימים. בקשה להארכת המועד לא הגישה המבקשת, וספק אם היה מקום לקבלה אילו נתקבלה, משלא ניתן כל הסבר לאיחור.

בקשת הרשות לערער הוגשה, אם כך, באיחור רב, ומשכך – דינה להידחות על הסף, וכך הנני מורה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: