רת"ק 62911-11-15 לביא נ' דרוטמן

בקשת רשות ערעור על פסק דין שנתן בית משפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) במעמד צד אחד והחלטות שבאו לאחריו ואשר אחריתן בכך שפסק הדין נותר על כנו.

פסק הדין ניתן ביום 31.3.14 במעמד צד אחד ונקבע בו כי המבקש לא התייצב לדיון "למרות שזומן כדין". בית המשפט לא ציין בפסק הדין באיזה אופן זומן המבקש וגם לא סימן את אישור המסירה הנטען על ידי המשיב ככל שבחן אותו כדי שניתן יהיה לזהותו.

עיון באישור המסירה אותו איתרתי בין המסמכים שהוצגו על ידי הצדדים מגלה בעליל שאין לסמוך עליו והוא נדמה כמפוקפק על פניו.

אין פלא אפוא שבנגוד למה שנקבע בפסק הדין (כי המבקש זומן כדין) הרי בהחלטה מיום 13.7.14 שניתנה בבקשת המבקש לביטול פסק הדין קבעה ערכאה קמא באופן נחרץ כי קם ספק בתקינות ההמצאה ואף קיבלה את טענות המבקש כי לא בוצעה לו מסירה כדין .

הנה כי כן , פסק הדין בוטל הלכה למעשה מחובת הצדק בשל פגם בהליך המחייב תוצאה כזאת .

בנסיבות אלה לא היה מקום כלל ועיקר להתנות את הביטול בהוצאות ועוד מבלי לנמק מדוע.

לציין שגם ההחלטה מיום 13.7.14 לא הומצאה למבקש כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 25.6.15 הנעדרת ממצא מפורש באשר להמצאה זו, ולא סומן בה למצער אישור המסירה הרלבנטי.

המשיב הוא זה שעמד על כך שינתן בתובענתו פסק דין במעמד צד אחד על סמך פגם בהליך ולכן לא קם לו שום אינטרס הסתמכות כלשהו ואין להטיל את האחריות להשתלשלות העניינים העגומה בתיק על המבקש, אותה ניתן היה למנוע אם מלכתחילה לא היה מוצב תנאי שאינו במקומו.

למבקש עמדה זכות מוקנית לביטול פסק הדין מחובת הצדק ובוודאי שלא היה מקום להחמיר עימו כאשר היה נאות להפקיד את הסכום שהוטל עליו ואך ביקש ארכה שדומה עלי בנסיבות שהיה ראוי לתיתה. אין לומר עליו שזילזל בבית משפט ובצד שכנגד . גם לגבי המשיב עולות שאלות וראה מה שארע עם אשור המסירה בהוצ'לפ.