מזרחי נ' תחנת משטרת השכונות ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' הרשמת הבכירה י' מרמור - דומב) מיום 15.1.18, אשר ניתן במסגרת ת"ק 61309-06-17 (להלן: "פסק הדין").

1. המבקשת הגישה תביעה קטנה כנגד המשיבים, במסגרתה עתרה לחייבם בפיצוי כספי בגין אירוע פריצה לרכבה וגניבת תיק. ביחס למשיבה 1 נטען, כי היא לא חקרה את האירוע כנדרש והתרשלה כלפי המבקשת. ביחס למשיב 2 נטען, כי עליו להשיב למבקשת את הסכום שנמשך מחשבונה המתנהל אצלו. המשיבה 1 טענה כי פעלה ללא דופי והמשיב 2 טען כי אין לזקוף לחובתו את מחדל המבקשת שהשאירה, בניגוד להוראות, את כרטיס האשראי שלה ברכבה יחד עם מספר הקוד הסודי.

2. בית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיבים. לאחר שהתרשם כי ניכר שהמשיבה 1 התאמצה בחקירת התלונה אף אם הדבר לא הניב תוצאות; כי לא הוכח קיומו של ביטוח לכספים המצויים בחשבון הבנק שבמשיב 2 וכן כי המבקשת עצמה התרשלה בהתנהלותה. סופו של דבר, נדחתה תביעת המבקשת והיא חויבה בהוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.

3. מכאן הבקשה שמלפניי. המבקשת טוענת, כי המשיבה 1 לא התנהלה כראוי, שכן לא פתחה את המצלמה הנכונה. כן נטען, כי על המשיב 2 לזכות את המבקשת כפי שבנק הפועלים נהג כלפיה בנסיבות דומות. המבקשת מוסיפה, כי בתיק שנגנב היה רכוש ומזכרות משפחתיות וכי אין ברשותה קבלות.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין ובכתבי הטענות שביסודו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים. ואפרט.

5. רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים ביותר, בהם נמצאה טעות בולטת וברורה בפסק הדין (ר' רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20.5.15); רע"א 1196/15 בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.2005); רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות, נופש, אירועים נ' בן חיים (05.09.2016); ח' בן-נון ו –ט' חבקין, הערעור האזרחי, 550 (מהדורה 3, 2012)).

6. בהתאמת המקרים לעניינה של המבקשת, התרשמתי כי המקרה הנדון אינו עולה בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות בפסק הדין. עיון בפסק הדין מלמד, כי בית המשפט קמא נתן דעתו לכל הטענות שהובאו מלפניו וערך איזון ראוי בין האינטרסים השונים. בית המשפט קמא התייחס למצלמה הרלוונטית ומצא כי נכונותו של בנק אחר להשיב למבקשת כספים שנגנבו ממנה אינה מחייבת את המשיב 2. בנסיבות אלו, טענות המבקשת אינן מגיעות כדי טעות בולטת וברורה בפסק הדין.

7. לאור המקובץ, לא מצאתי טעם מוצדק להתערבות בפסק הדין והבקשה, אפוא, נדחית בזאת.

   נוכח שלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.