רת"ק 61661-01-16 סטנסילב נ' בן ישי ואח'

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מ' חלאילה) בת.ק. 53279-07-15

המבקש מכר מכונית למשיבים 1-2 (להלן המשיבים). בדיעבד נסתבר להם, כי המכונית – שהוצגה כרכב בבעלות פרטית וללא פגם – רשומה על שם חברה, וחשוב מכך – עברה תאונה קשה, שהפחיתה את שוויה בעשרות אחוזים. מכאן באה תביעת המשיבים את המבקש ואת המשיב 3. המבקש התגונן מפני התביעה בטענות מטענות שונות, שעיקרן העדר ידיעה מצידו אודות מצבה של המכונית בעת שמכר אותה למשיבים.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה כשהוא מקבל כמהימנה את גירסת המשיבים, שנסמכה על עדויותיהם ועל שאר ראיות שהונחו לפניו. סופו של יום נדחתה התביעה נגד המשיב 3, ונתקבלה כנגד המבקש, שחויב לשלם למשיבים את שוויה האמיתי של המכונית לאחר התאונה, שכר טרחת שמאי, עלות בדיקה של המכונית, ופיצויים על עגמת נפש בשל הפרת החוזה.

על פסיקה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, ובה הוא מבקש לשכנע בטעותו של הרשם הנכבד קמא, שביכר את גירסת המשיבים על פני גירסתו. הוא שב וטוען, כי לא ידע על מצבה של המכונית כאשר רכש אותה, וממילא כאשר מכר אותה למשיבים.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק בית המשפט קמא ובבקשת הרשות לערער, ולאחר ששקלתי בטענותיו של המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל ממש. כלל הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה הדיונית, לא כל שכן כאלה שנסמכו, בין היתר, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים. הדברים יפים ביתר שאת כאשר עניין לנו בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, שם ההתערבות נעשית עוד יותר במשורה. המקרה שלפנינו איננו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות. הרשם הנכבד קמא נימק בהרחבה את טעמיו, וטעמים אלה משכנעים במסקנתו, לפיה המשיבים, אנשים תמים וישרי דרך, נפלו קורבן להולכת שולל מצד המבקש, שמכר להם מכונית שעברה תאונה קשה, כשהוא מציג להם אותה ככלי אין דופי בו. על כך אוסיף, בחינת למעלה מן הדרוש, כי אפילו לא היה המבקש יודע – כפי שהוא טוען עתה – את מצבה הנכון של המכונית, הוא מכר למשיבים מוצר שאיננו מתאים לתיאור שתואר בפניהם, ומלים אחרות מתקיימת אי התאמה בין המוצר המובטח למוצר שנמכר (ס' 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968), וגם מטעם זה זכאים המשיבים לסעדים שקיבלו מאת בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.