רת"ק 61005-02-16 ש' נ' לוי

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 11.1.16 (כב' השופטת ד"ר א. סורוקר), אשר חייב את המשיב לשלם למבקשת סך השווה בשקלים ל- 780 יורו, ע"פ השער היציג הידוע ביום 20.02.14, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.02.14, וכן בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

2.כאמור בפסק הדין, הגישה המבקשת כנגד המשיב תביעה ע"ס 26,000 ₪ - תביעה להחזר הלוואה שנתנה לו בשנת 2014 כאשר היתה במצב של פחד וניצול.

המשיב לא הגיש כתב הגנה, הודה בדיון כי קיבל מהמבקשת סך 26,000 ₪ כצדקה, אך טען כי החזיר את הכסף במזומן באמצעות אחותה של המבקשת. המשיב הציג מסמך בו נרשם לכאורה ע"י המבקשת כי המשיב אינו חייב לה כסף. המבקשת הכחישה את חתימתה, אח"כ אמרה כי אינה יודעת אם זו חתימתה, ולבסוף אמרה כי אולי החתים אותה בשעה שנתן לה לעשן סמים.

נקבע כי אין לסמוך על המסמך כנגד המבקשת, מאחר והמשיב לא צירף חוות דעת מומחה התומכת בגרסתו כי המדובר בחתימת המבקשת, וכן לא מדובר בו על החזר כפי שטען המשיב.

נקבע כי המבקשת לא הציגה נתונים ברורים בעניין הסכומים שכבר הוחזרו, אך אישרה כי את ההחזר קיבלה באמצעות אחותה.

אחותה של המבקשת, גב' מיילי, העידה כי יתרת החוב שחייב המשיב למבקשת עומדת ע"ס 780 יורו, כפי הרשום במסמך שהציגה, מסמך החתום ע"י אשת המשיב או בנו.

ביהמ"ש קיבל את עדותה של אחות המבקש (גב' מיילי), קבע שהינה עדות אמינה ונתמכת במסמך מקורי שנחתם בזמן אמת, וכך נפסק.

3.לטענת המבקשת, אחותה העידה לגבי ההלוואה ("עוקץ" לדבריה) הראשונה, ולא לגבי ההלוואה השנייה, היא נושא התביעה. סה"כ החזיר לה המשיב סך 6,000 ₪ בגין שתי הלוואות: הראשונה ע"ס 10,145.73 ₪ והשנייה ע"ס 26,000 ₪. כאמור, ההחזר היה על חשבון ההלוואה הראשונה בלבד, ועל החזר זה העידה גב' מיילי.

4.לטענת המשיב, הוא אינו חייב דבר למבקשת.

5.דין הבקשה להידחות.

6.הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן "במשורה" במקרים חריגים בלבד: כאשר מדובר בשאלה עקרונית, או כאשר נפלה טעות על פניו של פסק הדין (ר' רע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' משיח, מיום 20.05.15; רע"א 1735/13 ישי רז נ' חברת דואר ישראל בע"מ, מיום 08.05.13).