רת"ק 59525-09-14 כהן ואח' נ' שפר ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 8.9.2014 (כב' השופט מ' חאג' יחיא; ת"ק 12191-04-14). בפסק-דין זה נדחתה תביעה שהגישו המבקשים, דיירים בבית משותף, לחייב את המשיבים, נציגות הבית המשותף, להשיב להם סך של 23,944 ₪ ששולמו כחלק מדמי ועד-בית במשך תקופה של 18 שנים.

עיינתי בבקשת רשות הערעור; בתגובה לה שהוגשה ביום 22.12.2014; ובמכלול החומר שלפניי. לאחר עיון זה מסקנתי היא שבנסיבות המקרה דין הבקשה להידחות.

כידוע, נקודת-המוצא הידועה היא שהיעתרות לבקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת במקרים חריגים ובמשורה, כשמתגלית טעות בולטת וברורה בפסק-הדין (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551-550 (2012); בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (3.4.2008); רת"ק (חיפה) 52511-09-14 ביטון נ' זגורי (30.9.2014) והאסמכתאות שם). נסיבות המקרה שלפניי אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. אפרט:

מפסק-הדין עולה שבכתב התביעה שהגישו המבקשים נטען שמשך שנים הם שילמו דמי ועד-בית שלא לפי קריטריונים שקופים או שוויוניים, ובכך נמנעה מהם אפשרות השוואתם וקבלת הנחות. נטען להתנהלות לא ראויה של נציגות הבית המשותף, שגבתה תשלומים "בשיעור גבוה מאשר נדרש" (סעיף 15א). לפיכך, נתבעה השבת מחצית הסכום ששולם משך תקופה של 18 שנים. בפסק-הדין נמנו ארבעה נימוקים שונים לדחיית התביעה. הראשון, שמדובר על-פני הדברים בתביעה לסעד הצהרתי, ולא לסעד כספי, שבית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לפסוק; השני, שמדובר בתביעת השבה המתפרשת על-פני 18 שנים, ולכאורה היא התיישנה בחלק הארי שלה; השלישי, שבית משפט לתביעות קטנות נעדר סמכות עניינית לדון בתביעות מסוג זה, שעה שהסמכות הייחודית נתונה למפקח על רישום מקרקעין לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; והרביעי, נקבע שיש לדחות את התביעה מחמת השתק, שעה שהסוגיות נדונו לפני המפקחת וההסכמות שהושגו בהליך האמור קיבלו תוקף של פסק-דין ביום 16.2.2014.

על יסוד החומר שלפניי ניתן לקבוע, וכדי אי מתן רשות ערעור בנסיבות המקרה, כי די בנימוק השלישי של בית משפט קמא הנכבד, שעניינו סמכות בית המשפט – נימוק שהוא מבוסס דיו – כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור שלפניי.

אכן, חוק המקרקעין (פרק ו' סימן ד') עניינו ביישוב סכסוכים בין בעלי הדירות בבתים משותפים. לפיו, סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או סכסוך בקשר עם סעיף 58 לחוק – העוסק בחובת בעל דירה להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקין וניהולו של הרכוש המשותף – "יכריע בו המפקח" (סעיף 72(א) לחוק). הגישה הרווחת היא שסמכות זו היא ייחודית (ראו ועיינו, יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף, 477 (1997); ע"א (ת"א) 3/98 גרינוולד נ' סילוני (28.2.1999); ע"א (חיפה) 902/08 בכר נ' בנייני בנק בע"מ, בפסקה 6 (28.12.2008); רע"א (ת"א) 13334-06-10 נציגות הבית המשותף ברחוב מנחם בגין 3 רמת גן נ' בראל ניהול ואחזקת בתים (23.6.2010); והשוו – לנוסח סעיף 72(ב) לחוק העוסק בהסגת גבול וביחס לסמכות המקבילה של המפקח ובית המשפט). משעה שבעניינו המדובר בסכסוך כאמור – הרי שאין עילה להתערב בפסק-הדין – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי.