ברק נ' א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 15.11.17 (כב' הרשם הבכיר א' רגב), אשר דחה תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה.

רקע ופסק דינו של בימ"ש קמא-

2.המבקש קיבל שובר זיכוי ממעדני יחיעם בע"מ לפיו על המשיבה לספק לו, כנגד מסירת השובר, שלושה מוצרים של מעדני יחיעם (פסטרמה עם דבש, פסטרמה של פעם ונקניקיות וינר) או כל פריט אחר שווה ערך ממוצרי מעדני יחיעם (להלן "שובר הזיכוי"). ביום 28.07.16 ערך המבקש קניות אצל המשיבה ובנוסף ביקש לממש את שובר הזיכוי. מאחר ומוצר אחד שצוין בשובר הזיכוי (פסטרמה עם דבש) היה חסר במלאי שבחנות, סירבה הקופאית העובדת אצל המשיבה לכבד את שובר הזיכוי, לרבות אספקת המוצרים שהיו במלאי ונכללו בשובר. המבקש הודיע לקופאית כי מבחינתו הוא שילם עבור מוצרים אלו (באמצעות שובר הזיכוי, וכאשר נטל מוצר דומה לזה החסר) ולפיכך מסר את שובר הזיכוי לקופאית, נטל את שלושת המוצרים ועזב את החנות (להלן "האירוע"). נוכח התנהלות זו של המבקש, הגישה המשיבה תלונה במשטרה בגין לקיחת מוצרים שלא כדין (לא הוגש העתק התלונה). המשטרה הגיעה לבית המבקש (בנוכחות בני משפחתו), ובסופו של יום התלונה נגדו בוטלה. נסיבות ביטול התלונה שנויות במחלוקת, ואין הכרעה לגביהן בפסק הדין.

המבקש פנה למשיבה על מנת שזו תתנצל ותפצה אותו בפיצוי סמלי. המשיבה התנגדה לדרישת המבקש לפצותו ולפיכך הוגשה התביעה.

כאמור בפסק הדין, המבקש טען כי המשיבה לא כיבדה את שובר הזיכוי למרות שהיה עליה לכבדו ולפיכך יש בהתנהגותה משום הפרת חובה חקוקה והפרת חוק הגנת הצרכן. כן טען כי הגשת התלונה במשטרה נגדו מהווה פרסום לשון הרע אודותיו וכי יש לחייב את המשיבה בפיצוי כספי בגין כך. המבקש עתר בתביעתו לחיוב המשיבה בפיצוי כספי ע"ס 10,000 ₪ בגין עילות אלו.

מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה. לטענתה, מוצר אחד המופיע בשובר הזיכוי (פסטרמה עם דבש) לא היה במלאי שבחנות. הוסבר למבקש כי הוא יכול לקבל רק מוצר שווה ערך למוצר המופיע בשובר הזיכוי ולפיכך היא לא יכלה לכבד ולממש את שובר הזיכוי בכללותו. עוד טענה המשיבה כי התלונה למשטרה הוגשה בתום לב ולא חרגה ממתחם הסבירות וזאת נוכח התנהגות המבקש אשר נטל מוצרים מבלי ששילם עליהם.

מטעם המבקש העידו המבקש ואחיו (שניהם נכחו באירוע) ומטעם המשיבה העידו סגן מנהל הסניף והמנהל האזורי של המשיבה (שלא נכחו בעת האירוע). הקופאית שהיתה נוכחת באירוע לא העידה וצילומי האבטחה של המשיבה לא הוגשו לתיק קמא.

התביעה נדחתה.

בימ"ש קבע כי היה על המשיבה לכבד את שובר הזיכוי וכי נפל פגם בהתנהלות עובדיה במהלך האירוע.

כן נקבע כי הגשת תלונה למשטרה מהווה "פרסום" של לשון הרע וכי יש לבחון האם קמה למשיבה הגנה הפוטרת אותה מחבות בגין לשון הרע. נפסק כי בהתאם לסע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המשיבה הוכיחה כי פנתה למשטרה בתום לב ופנייתה למשטרה "לא חרגה מתחום הסביר בנסיבות המקרה" ולפיכך קמה לה הגנה הפוטרת אותה מחבות בגין לשון הרע.

כך גם נקבע כי אין בפניית המשיבה למשטרה משום השפעה בלתי הוגנת על המבקש (בקשר לעסקה שכבר הסתיימה) ואף אם בהצבת התנאי המגביל למימוש שובר הזיכוי היה משום הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן הרי שלא נמצא כי הפרה זו גרמה למבקש נזק אליו התכוון המחוקק, וכי המבקש לא נמצא בחסרון כיס.