רת"ק 57077-11-15 ריהן נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות באר שבע (ת"ק 10427-06-15), מפי כב' השופטת העמיתה דרורה בית אור (מיום 12.11.2015).

1.המבקש התקשר עם חברת הוט לקבלת שירותיה במשך שנים, כאשר בחצר ביתו של המבקש מצוי עמוד של המשיבה אשר הושם שם בהסכמתו ( מזה שנים רבות). המבקש ביקש לסיים את התקשרותו עם חברת הוט, הפנה אליה דרישות להתנתק ממנה ולהפסיק את ההתקשרות עמה, וכן להוציא את העמוד שהושם בחצר ביתו. המבקש פנה אל המשיבה מספר רב של פעמים רב בעניין זה ולמרות אותן פניות, לא בוצע הדבר והמשיבה התעלמה לטענתו מפניותיו. בהמשך נציגיה של המשיבה המשיכו להטריד אותו שוב ושוב, בשאלות מדוע הוא מבקש להתנתק ממנה ובניסיונות להניא אותו מכך. לפיכך, תבע המבקש את המשיבה בבית המשפט לתביעות קטנות על סך של 28,000 ₪ : בגין עוגמת נפש בשל התעלמות המשיבה מפניותיו ויחסה המזלזל והמשפיל (3,000 ₪); בגין טרחה ואובדן זמן מיותר (3,000 ₪); בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן בשל טקסט מטריד (5,000 ₪); תשלום בגין העמוד עבור כל יום בו הוא נמצא בחצר ביתו בלא הסכמתו – 50 ₪ ליום וסה"כ 15,800 ₪; בגין אי הגעת הטכנאי במועד 60 ₪ וכן בגין הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

2.המשיבה טענה להגנתה תחילה, כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל העדר עילה לאחר שלדידה העניקה למבקש שירות אדיב ויעיל וכן מן הטעם שמדובר בעילה קנטרנית וטורדנית. סכומי התביעה מנופחים וכי המבקש חוזר על ראשי הנזק בכדי להגדיל את סכום הפיצוי כאשר הוא לא הוכיח כל נזק. עוד נטען, כי המשיבה הודיעה למבקש על אי הגעת הטכנאי בשל מבצע צוק איתן, ולכן המבקש אינו זכאי לפיצוי בהתאם לחוק. אשר לשיחות מטעמה של המשיבה, הן בוצעו אל המבקש בשל חוב של המבקש אשר נותר לאחר שביטל את אמצעי התשלום במנוי. עוד נטען כי העמוד הוצב בהסכמתו לפי חוק של המבקש וכי בית המשפט לתביעות קטנות אינו בעל הסמכות העניינית לדון בתביעות של דמי שימוש במקרקעין.

3.הדיון בבית המשפט קמא נערך במעמד המבקש בלבד, זאת לאחר שלא הגיע נציג מטעם המשיבה לדיון. בית המשפט ציין כי תביעתו של המבקש כוללת רכיבים של עוגמת נפש שבית משפט לתביעות קטנות אינו פוסק, למרות שבית המשפט מודע לתסכול שחש המבקש. בית המשפט מצא לנכון לפצות את המבקש בסך של 600₪ בגין אי הגעת טכנאי ואשר לפניותיו החוזרות ונשנות למשיבה, הורה על פיצוי בסך של 2,000 ₪.

4.בבקשת רשות הערעור יוצא המבקש כנגד קביעתו של בית המשפט קמא כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו רשאי לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש וכן באשר לכך שבית המשפט נמנע מלהתייחס לעניין הוצאת העמוד מחצרו ולפיצוי בגין אי הוצאת העמוד למשך תקופה ארוכה.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי למבקש ניתן יומו בבית המשפט וכי בית המשפט פסק כפי שפסק בעניינים שבסמכותו. כמו כן טענה שעל הבקשה להידחות על הסף הן לעניין הוצאת העמוד ודמי השימוש במקרקעין הואיל ובית המשפט לתביעות קטנות אינו בעל הסמכות העניינית לדון בנושאים. אשר לעוגמת נפש כבר קבע בית המשפט קמא כי אינו פוסק בגינה.

דיון והכרעה

5.בית המשפט לתביעות קטנות הינו בית משפט ייחודי אשר הוקם תוך מטרה להנגיש את שירותי המשפט לאזרח הפשוט וזאת על ידי הליך מהיר, יעיל ולא יקר ובכך לחסוך לאזרח את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים הרגילים [ראו:רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

6.מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות ויינתן במשורה (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין:

"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" [רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח [פורסם בנבו] (20.05.2015)].

7.קראתי בעיון את כתבי הטענות בבית המשפט קמא, את פרוטוקול הדיון, פסק הדין ואת הבקשה לרשות ערעור והתגובה לה ומצאתי כי יש מקום לדחות את הבקשה מן הטעמים שיבוארו להלן.

8.המבקש מעלה שתי טענות מרכזיות בבקשת רשות הערעור. האחת נוגעת לקביעתו של בית המשפט כי בית משפט לתביעות קטנות אינו מעניק פיצוי בשל עוגמת נפש. והשנייה, כי בית המשפט קמא לא הכריע בתביעתו לעניין תשלום בגין הימצאות העמוד של המשיבה בחצר ביתו ולא נעתר לבקשתו למתן צו להוצאת העמוד, ולא פסק דמי שימוש ראויים בשל כך.

9.אשר לטענותיו של המבקש לעניין הפיצוי בגין עוגמת הנפש, הרי אכן במקרים המתאימים יכול בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ואף בית המשפט העליון דן לא אחת בפיצוי מסוג זה וקבע, כי אף מקום שלא ניתן לחשב במדויק את היקף הנזק והעובדה שלא נגרם נזק ממוני, אינה שוללת קבלת פיצוי, אף בגין עוגמת נפש ראה ע"א 8279/09 זאב גולן נ/' עזבון המנוח אלברט[פורסם בנבו]( מיום 14.12.2006). עם זאת, צוין לא אחת כי על בית המשפט לעשות זאת במשורה ובזהירות רבה. על כן יש טעם מסוים בטענות המבקש בעניין זה.

עם זאת, בענייננו בפועל אמירה זו לפיה אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש כשלעצמה, אינה מקימה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, שכן בית המשפט למעשה נתן משקל לעניין זה בפיצוי אשר הוטל על המשיבה, בגין פניות חוזרות ונשנות למבקש וכן בשל בזבוז הזמן בסך 2,000 ₪.