רת"ק 55494-09-14 עיריית באר שבע נ' שימשילאשוילי

1.המשיב התגורר בדירה אשר הינה בבעלות בנו ברח' אבשלום 56/6 בבאר שבע בין התאריכים 18.3.2011-03.2014 (להלן:"הדירה") כאשר בהתאם להסכם שכירות שהוצג למבקשת המשיב שכר את הדירה מבנו תמורת שכר דירה של 1,000 ₪.

המשיב הינו נכה המתקיים מקצבת נכות, ולאור זאת הוא זכאי להנחה בדמי הארנונה החודשיים המשולמים למבקשת, ולאור החוזה שהוצג על פיו המשיב הוא המחזיק בדירה, הוא חויב בתשלום דמי ארנונה מופחתים .

בחודש מרץ 2013 לאחר שבחקירה שביצעה העירייה התברר, כי בנו של המשיב ובתו מתגוררים יחד עמו בדירה משמע הוא אינו מתגורר בדירה לבדו, הוחלט על ביטול ההנחה בתשלומי הארנונה, לאחר שהמבקשת מצאה כי יש לראות במשיב כדייר משנה ובבנו כמחזיק בדירה. נוכח האמור חויב בנו בתשלום ארנונה מלא בדירה והמשיב זוכה בסכומים ששולמו על ידו.

המשיב הגיש בבית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע שכותרתה : "תביעה לביטול תשלומי ארנונה שלא כחוק" בה עתר לבטל את תשלומי הארנונה הנוספים בהם חויב בנו בסך של 6,352 ₪ . המשיב טען בבית המשפט קמא, כי בניגוד לממצאי החקירה ילדיו אינם מתגוררים עמו ועל כן אין לבטל את ההנחה לה הוא זכאי.

2.בית המשפט קמא בחן את הדברים ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בדו"ח החקירה שהמציאה המבקשת קבע, כי אין זה ברור כיצד הגיעה החוקרת מטעם המבקשת למסקנה שהמשיב אינו מתגורר לבדו בדירה, כאשר אין כל פירוט של הנסיבות בשלן הגיעה למסקנה זו. מנגד מציין בית המשפט, כי המשיב צירף מסמכים רפואיים המעידים על מצבו וכן תצהירים לפיהם בנו מעולם לא התגורר עמו בדירה. על כן, קיבל בית המשפט את טענת המשיב ודחה את טענת המבקשת, כי בנו של המשיב התגורר יחד עמו בדירה תוך שקבע, כי אין לבטל את ההנחה בארנונה לה זכאי המשיב בגין תקופה זו.

כנגד פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

3.בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן בחוסר סמכות עניינית שכן הסמכות לדון בענייני ארנונה נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים או לבג"ץ, וכי הסעד הנדרש אינו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות ועל כן פסק הדין בטל מעיקרו; כי באופן עקרוני בית המשפט התערב בהחלטתה זאת בניגוד לכללי המשפט המנהלי בנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות המנהל; כי בית המשפט שגה אף בפן העובדתי עת שקבע בניגוד לממצאי החקירה כי המשיב מתגורר לבדו בדירה, כאשר החוקרת מטעם העירייה לא העידה בפני בית המשפט ולא נחקרה אודות הדו"ח; וכי הותרת ההנחה בארנונה על כנה, בניגוד למצב העובדתי הקיים הינה בבחינת "חוטא יוצא נשכר".

4.בתגובתו ציין המשיב, כי המבקשת לא העלתה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית - לא בכתב הגנתה ולא בדיון בבית המשפט קמא, אלא זאת עלתה רק בבקשה זו. כמו כן טען המשיב, כי בעניין אחר שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות כשהסוגיה המרכזית בו נגעה אף היא לתשלום הארנונה והמבקשת הייתה צד להליך, לא הועלתה על ידי המבקשת כל טענה בדבר חוסר סמכות. נוכח כך, ומאחר שהמבקשת לא העלתה את הטענה בבית המשפט קמא ואף לא בהליך אחר, עומד כנגדה השתק שיפוטי והיא מנועה מלהעלות טענה זו כעת. בנוסף, טוען המשיב, כי המבקשת צירפה את תצהיר החוקרת בלא שקיבלה רשות ומכאן שמדובר בצירוף ראיה חדשה בהליך ערעור הטעונה אישור; כי התנהלות המבקשת רעה ויש לגנותה; וכי החלטת בית המשפט קמא נכונה ומעוגנת היטב בראיות.

דיון והכרעה