רת"ק 54439-01-16

לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק-דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) ב-ת"ק 21211-06-15, שניתן ביום 12.1.16.

בפני בית משפט קמא עמדו תביעה ותביעה שכנגד, בקשר לנזקי רכוש שנגרמו בתאונה שאירעה ביום 5.5.15. בתאונה היו מעורבים רכב מונית בבעלות מבקשת 1 בו נהג מבקש 2, ורכב המשיב 1, בו הוא נהג.

לאחר שמיעת הראיות ועל בסיסן, פסק בית משפט קמא כי יש להטיל את האחריות לתאונה על המבקשים. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת משיב 1 ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים.

טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור הן, שבית משפט קמא טעה בקביעותיו העובדתיות לגבי אופן התרחשות התאונה והאחראי לה. כן טוענים המבקשים, כי בית משפט קמא טעה בכך שלא דחה את מועד הדיון על מנת לאפשר את זימונה של עדה חיונית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים [ר' תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984].

הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן בפרט ולכל אדם בכלל, להביא בפני בית המשפט עניין בעל ערך כספי מועט, בהליך פשוט ושווה לכל נפש, ללא צורך בהזדקקות לייצוג על-ידי עורכי דין, וללא צורך בהתמצאות בכללי הפרוצדורה ובדקדוקי הדין הנוהגים בהליכים משפטיים המתנהלים ב"מסלול הרגיל". כל זאת, במטרה להבטיח הליך לא יקר, יעיל, מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. זה הטעם לכך, שביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות לא קבע המחוקק "זכות ערעור" כפי שהדבר קיים בהליכים אזרחיים "רגילים". ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור. מתי תינתן רשות לערער? הלכה פסוקה היא, כי רשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" [ר' החלטת כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 ב-בר"ע (מחזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-10 וההפניות שם]. ניסיון החיים מלמד, כי רק ביחס לאחוז קטן של פסקי הדין הניתנים בבתי המשפט לתביעות קטנות מוגשות בקשות רשות לערער, ורק חלק קטן מבקשות אלו, מתקבל.

לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשים באתי לכלל מסקנה שמקרה זה אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יש לתת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. אבהיר את הדברים.

עיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא ובפסק דינו מלמד, כי בית המשפט ניהל הליך ראוי. בית המשפט שמע את שני הנהגים המעורבים, אשר פרט לעדויות שמסרו הציגו באמצעות רכבי צעצוע את אופן התרחשות התאונה. בנוסף, בית המשפט עיין בתמונות שהוצגו בפניו על ידי הצדדים, הן של מקום התאונה והן של הרכבים והפגיעות שנגרמו להם. בית המשפט מצא כי יש להעדיף את גרסת משיב 1 על פני גרסת המבקשים, והוא נתן משקל רב לסימני הפגיעה שנותרו על הרכבים, מיקומם ואופיים.