רת"ק 53611-10-14 פימונטל נ' יובלים אשדוד בע"מ

הרקע וטענות הצדדים

1. המבקש התגורר בדירה ברחוב אלול 16 באשדוד (להלן: "הדירה") עד לחודש מרץ 2010. החל מחודש אפריל הושכרה הדירה לשוכרים. המבקש הגיע למשרדיה של המשיבה, אשר היא המספקת את המים לאזור בחודש מאי 2010 וביקש לסגור את החשבון ולהחליף את החיוב על שמם של השוכרים.

    

2. לאחר שנתיים קיבל המבקש חיוב בגין חשבון מים מן המשיבה הנושא ריבית והוצאות אכיפה. המבקש הניח כי מדובר בחוב שמקורו בשימוש של השוכרים ופנה אל המשיבה לבירור מקור החוב. לטענתו המשיבה לא התייחסה לבקשותיו כאשר הוא נאלץ לפנות אליה פעמים רבות בכתב ובאמצעות הטלפון ואף נאלץ להגיע למשרדי המשיבה מספר פעמים, ובכל פעם זכה ליחס מזלזל ולא קיבל מענה לטענותיו. עוד ציין המבקש, כי לא הייתה כל הצדקה לצבירת החוב מאחר וניתן היה לגבות את החוב באמצעות הוראת קבע פעילה על שמו. על כן לא היה מקום ליצירת חוב כלל והוא סבר שכאשר סגר את החוב הכל שולם והוסדר.

   על בסיס האמור תבע המבקש בבית משפט לתביעות קטנות את המשיבה על פיצוי בסך של 5,000₪ להשבת הריבית וההצמדה והוצאות האכיפה שחיוב בגינם וכן פיצוי בשל היחס המזלזל, עוגמת הנפש בשל הפניות הרבות ובזבוז הזמן היקר.

    

   3.המשיבה טענה מנגד, כי סכום התביעה מופרך. לעמדתה, מקור החוב שנותר הוא בגין מחצית חשבון המים לחודשים 1-2/2010 (כ- 130 ₪) בתוספת יתרת הסגירה עבור צריכת המים עד מאי, חוב אשר לא שולם במועד, כאשר המבקש היה מודע לכך ואף שילם את החוב ב- 7/2013 (סך של 251 ₪) וב- 12/2013 שולמה יתרת החוב על ידי צד ג' (השוכרת בדירתו) בסך של 194.7 ₪. לטענתה, המבקש קיבל מכתבי התראה על החוב החל משנת 2010 אך לא טרח להסדיר את חובו. מכאן שלא ניתן להשיב למבקש את היתרה של החוב לאחר שזו לא שולמה על ידו. לטענת המשיבה נציגיה עשו מאמצים רבים בכדי להשיב לשאלותיו של המבקש אך המבקש המשיך להתכחש לחובו. באשר לגביית החוב שנותר באמצעות הוראת הקבע לטענתה, לא ניתן היה לחייב את הוראת הקבע של המבקש לאחר שבוצעה החלפת שמות המשתמשים בדירה.

    

   4.בית המשפט קמא שמע את טענות הצדדים וקיבל את תביעת המבקש באופן חלקי. ראשית, קבע בית המשפט כי לא הוכח על ידי המשיבה שהובהר למבקש שסכום החיוב הסופי לצורך סגירת החשבון יגבה בשני תשלומים, כאשר טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהמשיבה טענה כי היא אינה מחייבת הוראת הקבע לאחר שהודע על עזיבת הנכס.

    

   עם זאת מצא בית המשפט, כי אף המבקש אחראי לפיגור בתשלום שכן הוא קיבל לידו חיוב תשלום בסך של 260 ₪ ביום 12.5.2010 כאשר המבקש לא הציג כל ראיה שחוב זה שולם, הגם שנמסרה לו קבלה למשלם שמהווה אישור תשלום רק לאחר החתמתה בבנק. גם אם המבקש סבר שהחוב ישולם בהוראת קבע, הוא לא הציג כל תשלום באמצעות כרטיס אשראי שתואם סכום זה ולא ווידא כי החוב שולם. מכאן שהמבקש לא שילם במועד את יתרת החיוב מיום 12.5.2010 .

    

   מנגד מאחר והמשיבה לא הציגה כל ראיה שהודעות החיוב נשלחו לכתובתו החדשה של המבקש, כאשר שליחת הודעה לכתובת הקודמת אינה מהווה מסירה כדין תוך ידיעה שהוא אינה מתגורר בה עוד, הרי יש להשיב למבקש את ההפרש בין הקרן לסכום ששולם בפועל, דהיינו סך של 192 ₪.