רת"ק 52710-08-15 אלקובי נ' הוט מובייל בע"מ ואח'

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המבקשת לתשלום פיצוי בגין ההוצאות ועוגמת הנפש שנגרמו לה בקשר עם תיקון מכשיר הטלפון הנייד שברשותה.

אין מחלוקת, כי המבקשת קיבלה, החל מיום 01/12/14, שירותי תקשורת מהמשיבה 1 (להלן: הוט"), וכי במסגרת ההסכם שחתמה עם הוט, אף נחתם הסכם לשירותי תיקון וביטוח עם המשיבה 2 (להלן: "המבטחת").

בתאריך 06/04/15 פנתה המבקשת לאחת מנקודות השירות של הוט בבקשה לקבל שירות תיקונים למכשיר הטלפון הסלולרי שלה, ומאחר ולא הייתה מרוצה מהשירות שקיבלה, הגישה התובענה נשוא בר"ע זו. את התובענה שהגישה העמידה המבקשת על סך של 25,000 ₪ (פיצוי בגין "עוגמת נפש", "טרטורים", "הוצאות מיותרות" ו"שירות לקוחות מתחת לכל ביקורת").

הוט טענה בכתב ההגנה להעדר יריבות (שכן כתב האחריות מטיל האחריות על המבטחת), ואילו המבטחת טענה בכתב ההגנה, כי ניתן השירות הראוי, בהתאם לכתב האחריות.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא (ביום 17/08/15), ביהמ"ש שמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו, ולאחר שהובהר, כי למחרת מועד מסירת המכשיר לתיקון הוצע למבקשת מכשיר חלופי, אך זו ויתרה עליו לאור רמתו הטכנולוגית הירודה; ולאחר שביהמ"ש התרשם, כי המבקשת כלל לא ציפתה לקבל את הסכום הנקוב בכתב התביעה, ואילו הכעס הוא שהניע אותה לתבוע סכום זה; שקל ביהמ"ש לדחות את התובענה תוך חיוב בהוצאות. אולם, היות ולא עלה בידי המשיבות למסור למבקשת מכשיר חלופי במועד מסירת המכשיר לתיקון, ובשל הטרדה שעשויה הייתה להיגרם בשל כך, חייב ביהמ"ש את המשיבות לשלם למבקשת, ביחד ולחוד סכום כולל של 1,000 ₪.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפניי.

3.בבקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענותיה כפי שהעלתה אותן בפני ביהמ"ש קמא. בין היתר טענה כנגד המכשיר החלופי שביקשו למסור לה תחת המכשיר המשוכלל שהיה לה; כי נגרם לה נזק רב נוכח העובדה, כי במכשיר החלופי לא ניתן היה להשתמש ביומן הפגישות, לשלוח מיילים והודעות (מציינת כי עבודתה היומיומית מתנהלת בעיקר באמצעות המכשיר הנייד); כי לא ניתן היה לקבל שיחות מחו"ל (מציינת כי המתינה למס' שיחות חשובות); וכי נוצר נתק תקשורתי בינה ובין בני משפחתה, שכן אלו שהו בחופשות ברחבי הארץ ובעקבות נתק זה נקלעו לחרדות. עוד הוסיפה, כי פסק הדין שניתן על בית משפט קמא שגוי, שכן לא התכוונה לקבל את הסכום שתבעה (25,000 ₪), והוא נתבע רק כהבעת מחאה נוכח התנהלות המשיבות; כי המשיבות הגישו כתבי טענותיהן באיחור; וכי סמנכ"ל המבטחת הציעה לה, במסגרת שיחות שהתקיימו ביניהן, פיצוי על 4,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

המבקשת לא ציינה בבקשה את גובה הסכום "האמיתי" הנתבע.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. מוסד "התביעות הקטנות" נולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה המבררת, מאחר והמשפט כולו מתנהל בפניה בלבד, היא זו ששומעת את העדים ומתרשמת מדבריהם ומהימנותם. דברים אלו נכונים מקל וחומר וביתר שאת, כשזכות הערעור אינה מוקנית, כדוגמת המקרה שלפנינו, בו מבוקש להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו, 2005).