רת"ק 52331-02-16 בן-חמו נ' ברזלסקי ואח'

ביום 8.8.16 ניתנה החלטתי בדבר מחיקת הבקשה לרשות ערעור מאחר וההליך מיצה את עצמו.

ביום 6.9.16 הוגשה בקשה לעיון חוזר.

ביום 7.9.16, לאחר שעיינתי בתיק פעם נוספת, בחנתי את המסמכים, ההודעות והנספחים, סברתי כי אכן יש מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר וזאת על מנת למנוע ריבוי התדיינויות נוספות, לרבות הגשת בר"ע מטעם המבקשת לביהמ"ש העליון בעניין כה פעוט שאמור היה להסתיים כבר מזמן.

בהחלטה מיום 7.9.16 הורית למשיבים להניח את דעתו של ביהמ"ש שכל התיקונים בוצעו על ידם וזאת עד ליום 20.9.16. כן ביקשתי את תגובת המשיבים לעניין הוצאות המבקשת.

ביום 20.9.16 הוגשה הודעה מטעם המשיבים, ובה טענו טענות כנגד ההחלטה מיום 7.9.16. לטענתם, ההחלטה נגועה בחוסר סמכות ובטלה, לאור החלטת המחיקה שניתנה ביום 8.8.16, וכי על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור. כמו כן טענו המשיבים, כי ההחלטה ניתנה ללא שניתנה להם זכות להגיב ובניגוד לתקנות סדר הדין.

יש צדק בטענות המשיבים. ביהמ"ש היה אמור לקבל את תגובתם לבקשה לעיון חוזר וישנו גם קושי בכך שביהמ"ש נתן החלטה בבקשה לעיון חוזר לאחר שהבר"ע נמחקה ולא נראה כי תקנה 368 לתקנות סדר הדין יכולה לסייע. מנגד, ובהתאם לטענות המשיבים, אף הם צריכים להגיש בר"ע על ההחלטה מיום 7.9.16, והם לא עשו זאת ותחת זאת עתרו לביטול ההחלטה מיום 7.9.16 תוך שהם טוענים טענות לגופו של עניין, ואף טענו במסגרת תגובתם מיום 20.9.16 טענות המתווכחות עם הקביעות של המומחה שמינה ביהמ"ש באופן שלא היה ראוי שיעשה.

כאמור, לצד טענות חוסר הסמכות, טענו המשיבים לגופו של עניין וביקשו לדחות את טענות המבקשת ולקבוע כי יש לראותם כמי שביצעו את כל התיקונים, ובכך יש לראותם כמי שויתרו על טענות חוסר הסמכות וכו'. מעבר לכך, נראה לביהמ"ש, גם מטעמים של יעילות, זמן שיפוטי יקר, ולאחר ששני הצדדים טענו טענותיהם לגופו של עניין בפני, שיש לקדם את הסכסוך לקראת סיום תחת המשך התדיינות בערכאה נוספת, בפרט בנסיבות בהם הצדדים הסכימו למתווה של מומחה מטעם ביהמ"ש, ואין לאפשר להם לסגת מכך אך בשל כך שהמשיבים נטלו ייצוג משפטי, ומכאן החלטתי.

ההחלטה מיום 1.5.16 הורתה על ביצוע עבודות התיקונים כפי שפורט בחוות דעת המומחה, ולכן אין בסיס לטענת המשיבים, כי אופן התיקון בחוות הדעת היוותה המלצה בלבד. המשיבים לא היו רשאים לבצע את התיקונים בדרך אחרת כפי שעשו. העובדה שהמשיבים "כבולים" לחברת הביטוח אינה מעניינה של המבקשת, אשר זכאית היתה לכך שהליקויים יבואו לידי תיקון כפי שהמליץ מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו הן לגבי סוג התיקון והן לגבי אופן התיקון. ככל שהמשיבים היו פונים לביהמ"ש בבקשה לשנות את אופן ביצוע התיקונים מבעוד מועד, יתכן שהתוצאה היתה שונה, ואולם רק בעקבות הבקשה לעיון חוזר וההחלטה בה, הודו המשיבים, כי ביצעו התיקונים בדרך אחרת ממה שקבע מומחה ביהמ"ש ובכך למעשה העמידו את ביהמ"ש והמבקשת בפני עובדה מוגמרת.