רת"ק 52128-09-16 בנקיר נ' לביטוח בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת ק' מילר) מ-28.7.2016, בגדרו נדחתה תביעתה של המבקשת כנגד המשיבות לשפותה בסכום של 33,800 ₪, עלות תיקון נזקי רטיבות בדירת שכניה, שנגרמו בעטיו של בלאי באיטום מרפסת דירתה.

בית המשפט פסק כי פוליסת הביטוח שרכשה המבקשת אינה מכסה תיקונים של איטום ומשכך אין היא זכאית להשבת הסכום שעליה לשלם לשכניה, אשר ביצעו את התיקון הנדרש על חשבונם. על כך אין המבקשת חולקת עתה. בנוסף דחה את טענת המבקשת לפיה נאמר לה פוזיטיבית כי הפוליסה כן מכסה את הנזקים האמורים. לבסוף דחה את טענת המבקשת לפיה הפרו המשיבות את חובת הגילוי במעמד החתימה על פוליסת הביטוח, בכך שלא העמידו אותה על כך שאין בה כיסוי לנזקי איטום. בהקשר קבע בית המשפט כי הטענה לא נטענה כלל על ידי המבקשת בכתב התביעה ונשמעה לראשונה על ידי המבקשת במהלך הדיון, וגם זאת באופן אגבי. יתרה מזאת, המבקשת אף לא טענה כי לו הייתה יודעת שלא ניתן בפוליסה כיסוי לנזקי איטום, הייתה מתקשרת בפוליסה אחרת.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי בקשתה מעוררת סוגיה עקרונית של הפרת חובת גילוי וכי טעה בית משפט קמא בקביעתו לפיה לא טענה דבר בעניין זה בכתב התביעה.

כפי שאסביר להלן, לא נמצאה לי עילה ליתן למבקשת רשות לערער על פסק הדין, המנומק היטב בממצאי עובדה נכוחים ובמסקנות המשפטיות הנובעות מהם.

אזכיר תחילה, כי מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות יינתן במשורה ובמקרים יוצאי דופן, וזאת לנוכח מהותו של ההליך (ראו: בר"ע(י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראלייםבע"מ נ' מאיר (3.4.2008); רת"ק(י-ם) 3635-10-13 פאלקוב נ' חברת אריאל בונוס בע"מ (11.11.2013); רת"ק(י-ם) 64686-09-14 שרשבסקי נ' עיריית ירושלים (8.1.2015)). הכלל הוא כי רשות ערעור תינתן רק מקום שמדובר ב"טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (בר"ע(י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ תשנ"א (3) 309).

המבקשת טוענת, כי בניגוד לנאמר בפסק הדין, הטענה לפיה לא הועמדה, במעמד החתימה על הפוליסה, על היקף הכיסוי שבה, נטענה גם נטענה בכתב התביעה, והיא מפנה לשם כך לסעיף 9 בכתב התביעה. אלא שעיון בסעיף 9 האמור מלמד, כי לא זו הטענה שנטענה בו, כי אם טענה שונה לחלוטין ולפיה לא נאמר לה, עם הגשת התביעה נגדה על ידי השכנים, כי חברת הביטוח לא תטפל בתביעה משום שנזקי האיטום אינם מכוסים על ידי הפוליסה. לו נאמר לה, כך ממשיכה המבקשת וטוענת בתביעתה, הייתה ממנה לעצמה עו"ד פרטי מטעמה (ולא הייתה מקבלת את הייצוג שקיבלה מטעם חברת הביטוח), שהיה שולח למשיבות הודעת צד ג'.

בנסיבות אלה בצדק מצא בית משפט קמא כי אין מתעוררת לפניו השאלה של הפרת חובת הגילוי, והמבקשת לא הצביעה על "טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה או פשוטה" שנפלה בפסק הדין.

אוסיף ואעיר, כי המבקשת פרשה בבקשתה את טענותיה על פני 28 עמודים, הרצופים טענות המשיגות על קביעות מהימנות של בית המשפט – אשר ככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בהן, על אחת כמה וכמה כשהמדובר בבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.