רת"ק 51499-06-14 מונה טורס בע"מ נ' לנקרי ואח'

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה מיום 12.06.14 (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא – ברנע) במסגרת ת"ק 13470-05-13, (להלן: "בית משפט קמא"), שהוגשה על ידי חברת מונה טורס בע"מ ח.פ. 510897093 (להלן: "המבקשת"). בית משפט קמא קיבל את תביעתם של מר וגב' לנקרי (להלן: "המשיבים"), וחייב את המבקשת לשלם להם סך של 7,144 ₪, המורכב מעלות כרטיסי הטיסה שהזמינו דרכה ולא קיבלו תמורתם בסך של 6,144 ₪ ועוגמת נפש בסך של 1,000 ₪, ואלה בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים לבקשה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. לצד זאת וכפי שיפורט בהמשך, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

2.מהעובדות המתוארות בפסק דינו של בית משפט קמא, עולה, כי ביום 06.11.12 הזמינו המשיבים מהמבקשת כרטיסי טיסה בעלות של 6,144 ₪ בחברת aerosvit airlines (להלן: "חברת אירוסויט"), אשר בסמוך לחודש ינואר 2013 נודע כי נקלעה להליכי חדלות פירעון.

3.המשיבים טענו בתביעתם, כי היקלעותה של חברת אירוסויט להליכי חדלות פירעון נודע להם מהתקשורת, לאחר ששילמו 2 מתוך 5 התשלומים עבור העסקה, או אז פנו הם למבקשת בבקשה להסכים לביטול יתר התשלומים בכרטיס האשראי, אך המבקשת סירבה, ולצד זאת הבטיחה למשיבים מספר פעמים, כי הם יקבלו בחזרה את כספם, אך כספים אלה לא הוחזרו.

4.המבקשת מנגד טענה בפני בית משפט קמא, כי היא הייתה רק חוליה מקשרת בין המשיבים לחברת אירוסויט, וכי אין עליה כל אחריות. כן טענה המבקשת, כי הכספים הועברו לחברת אירוסויט בסמוך להנפקת כרטיסי הטיסה על ידי המערכת העולמית המופעלת על ידי דאטא ולכן היא דחתה את פניית המשיבים בעניין.

5.בית משפט קמא, קיבל את טענות המשיבים תוך הפנייה למספר פסקי דין שניתנו במקרים דומים לעניין הנדון, לרבות: ת"ק (ת"א) 29823-05-13 נסרי נ' בליק טרוול, [פורסם בנבו], (28.11.13); רת"ק 13809-03-13 קיסוס נ' איסתא, [פורסם בנבו], (28.07.13).

בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי לא נסתרה טענת המשיבים כי המבקשת כלל לא פנתה אליהם, אלא הם אלה שפנו למבקשת בסמוך ליום 20.01.13 ביוזמתם ונענו, כי הם יקבלו את הכסף בחזרה. כן קבע בית משפט קמא, כי לא נסתרה טענת המשיבים, כי המבקשת סירבה ליתן להם אישור לבטל את חיוב כרטיס האשראי. דברים אלה, יש בהם כדי להעיד לגישת בית משפט קמא על רשלנותה של המבקשת.

על רקע האמור, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים וחייב כאמור את המבקשת בתשלום סך כולל של 7,518 ₪. מכאן הערעור שבפניי.

6.המבקשת טענה בבקשתה, כי עיקר טענותיה מבוססות על טעות משפטית עקרונית שעניינה בשאלה, האם ניתן להחיל אחריות על סוכנות הנסיעות בגין קריסת חברת התעופה, ו/או האם ניתן היה למנוע נזקיהם של המשיבים נוכח מידע בגין קריסתה של חברת התעופה. על שאלה זו סבורה המבקשת, כי יש להשיב בשלילה.

לטענת המבקשת, פסיקה המאשרת הטלת אחריות על סוכנות נסיעות מהווה סכנה של ממש להמשך קיומם של יחסים רבים בין ענף התיירות ובין מובילים אוויריים.