רת"ק 51175-05-16 מיו נ' ספורי

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בקריות (כב' השופט יוסי טורס) שניתן ביום 3.5.16 במסגרת ת"ק 3014-10-14.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

מדובר בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיב בגין אי השלמת עבודות שהיה אמור המשיב להשלים לבניית חומה סביב ביתה של המבקשת. המבקשת טענה כי הוסכם שהעבודה תתבצע תמורת סך של 9,000 ₪. הצדדים הסכימו כי המבקשת שילמה למשיב סך של 5,000 ₪, אך העבודה לא הושלמה. המחלוקת נסובה סביב הסיבה לכך, היקף העבודה שבוצעה עד ההפסקה ועלותה הכוללת של העבודה.

בימ"ש קמא קבע כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי. נקבע כי טענת המשיב לפיה המבקשת רצתה בשלב מסוים חומה מבטון ולא מבלוקים לא הייתה נאמנה על בימ"ש קמא ולא נמצא לה תימוכין. כן צוין כי המשיב לא הזכיר טענה זו בכתב הגנתו, שם טען שהמבקשת לא הסכימה לשלם את מלוא התמורה עד השלב אליו הגיע בעבודה למרות שהייתה שבעת רצון מהעבודה. צוין כי הטענה לשביעות רצון אינה מתיישבת עם דרישה לשינוי מהותי בעבודה ולכן נקבע שהמשיב לא הפסיק את העבודה בשל כך שהמבקשת ביקשה לשנות את אופייה מבלוקים לבטון. עוד נקבע כי טענת המבקשת כי המשיב הפסיק את העבודה ללא סיבה ונעלם וכי היא לא סירבה לשלם את יתרת התשלום ואף התקשרה למשיב פעמים רבות בבקשה שישוב לעבודה אך לשווא הייתה נאמנה על בימ"ש קמא וביהמ"ש התרשם שעדותה בעניין זה הינה אמת. צוין כי המשיב הודה כי המבקשת התקשרה אליו לאחר הפסקת העבודה אך טען שהיה מדובר בפעם אחת או שתיים בלבד. בימ"ש קמא ראה זאת כחיזוק לגרסת המבקשת בנושא זה. חיזוק נוסף לכך שהמשיב עזב את העבודה מבלי שסבר שמגיע לו עד שלב זה תשלום נוסף ראה בימ"ש קמא בכך שהמשיב הותיר בשטח חומרי עבודה שטרם נעשה בהם שימוש. על כן, נקבע שהמבקשת הוכיחה שהמשיב לא השלים את העבודה שלא מטעמים הקשורים בה.

עוד קבע בימ"ש קמא כי המבקשת זכאית לביטול ההסכם ונקבע כי הסעד בשל כך הוא השבה הדדית (על דרך של קיזוז ערך העבודה שבוצעה). מאחר שהצדדים היו חלוקים בדבר החלק היחסי מהעבודה שהספיק המשיב לבצע טרם שעזב את האתר, קבע בימ"ש קמא על דרך האומדנא כי על המשיב להשיב למבקשת סך של 1,200 ₪ מתוך הסכום שקיבל לידיו. כן נקבע כי עליו לשלם הוצאות בסך 500 ₪. בימ"ש קמא ציין כי המבקשת טענה לביטול ההסכם והשבת הסכום ששילמה ולא טענה לפיצויים בשל הצורך לשכור איש מקצוע אחר. על כן, לא נפסק לזכותה כל סכום בגין הצורך לשכור איש מקצוע אחר.

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי היא אינה מסכימה עם הסכום שנקבע בפסק הדין וכי המשיב צריך להשיב לה סכום גבוה יותר. כן טוענת היא כי היה מקום לפסוק פיצוי גם בגין הסכום ששילמה לקבלן אחר שישלים את העבודה. על כן, היא מבקשת לפסוק לטובתה תשלום של 6,000 ₪ נוספים + הוצאות.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. ניכר מפסק דינו של בימ"ש קמא כי בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס על קביעות עובדתיות, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט. בעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

גם באשר לטענותיה של המבקשת כי היה מקום לפסוק סכום נוסף בשל הסכום ששילמה לקבלן אחר שישלים את העבודה נקבע בפסק דינו של בימ"ש קמא כי המבקשת לא תבעה סכום זה במסגרת התביעה שהגישה ולכן לא ניתן לפסוק את הסכום לטובתה, מה גם שהמבקשת עצמה מציינת בבקשת רשות הערעור כי אין לה חשבונית להציג בגין סכום זה. בכל מקרה לא ניתן לפסוק לטובתה של המבקשת סכום שאותו לא תבעה במסגרת התביעה בבימ"ש קמא.

כאמור, בימ"ש קמא התייחס לכל טענות המבקשת וקבע קביעות על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניו ומהן התרשם באופן ישיר ואינני רואה כל מקום להתערב בהן בנסיבות העניין.