רת"ק 49986-05-15 רוזנצויט נ' שי

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט אפרים צ'יזיק) בתיק ת"ק 20897-07-14 מיום 19.5.15 הדוחה בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה וקובעת כי אין מדובר בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה, אלא בפסק דין אשר ניתן לאחר בירור עובדתי ועל בסיס המפורט בכתב התביעה. בנוסף מוגשת בקשת רשות הערעור, "למען הזהירות", גם על פסק הדין מיום 21.1.15, אשר בהעדר המבקשת (הנתבעת שם) ובהעדר כתב הגנה קיבל את התביעה נגד המבקשת במלואה וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 33,800 ₪ בתוספת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.

המבקשת היא עורכת דין אשר ייצגה את המשיב, ניצול שואה בן 84, בהליכים משפטיים אשר ביקש לנהל מול מוסד יד ושם במטרה להביא להכרה בבישוף המנוח טיט סימדריאה, מצילו מתקופת השואה, כחסיד אומות העולם. על פי כתב התביעה שהוגש לבימ"ש קמא, בין הצדדים נכרת הסכם לפיו ישלם המשיב למבקשת סך של 42,000 ₪ ובתמורה תייצג אותו המבקשת בהליכים מול המחלקה לחסידי אומות העולם ביד ושם לרבות בהליכים בבית המשפט על כל דרגותיו. המשיב שילם למבקשת את כל הסכום במספר תשלומים והמבקשת כתבה מכתב (או הגישה בקשה) לוועדת יד ושם, אשר השיבה כי עניינו של התובע יעלה לדיון מחדש. לאחר מכן, לטענת המשיב, ניסה פעמים רבות ליצור קשר עם המבקשת על מנת לדון בתשובת יד ושם, אך ניסיונותיו לא צלחו והמבקשת לא הגיעה לפגישות שנקבעו תוך שהמשיב ממתין לשווא. המשיב טוען בכתב התביעה כי בצר לו ובטרם תתכנס הוועדה לדון בעניינו פנה המשיב למחלקה לחסידי אומות עולם במכתב. לאחר פגישה בין הצדדים הודיע המשיב למבקשת בהודעת פקס על הפסקת ייצוגו על ידה. בדצמבר 2009 פנה אל המבקשת באמצעות עורך דין וביקש השבת הסכומים ששולמו לה על ידו בשל הפרת התחייבויותיה. המשיב פנה אל המבקשת מספר פעמים בבקשה להשיב את הסכומים ששולמו מעבר לסכום סביר בגין העבודה שבוצעה על ידי המבקשת, אך ניסיונותיו לא צלחו ולכן פנה לבימ"ש קמא בתביעה להשבת הסכומים ששילם בניכוי סכום של 10,000 ₪ + מע"מ שלהערכתו מבטא את העבודה שבוצעה בפועל על ידי המבקשת. כאמור, בהעדר המבקשת ובהעדר הגנה ניתן פסק הדין כמפורט לעיל, לאחר קיום דיון בהעדר המבקשת אשר לא התייצבה לדיון ולא הגיבה לכתב התביעה. כמו כן נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, כאמור לעיל.

המבקשת טוענת בבקשתה כי ייצגה את המשיב עד אשר הודיע על פיטוריה בנובמבר 2009 וזאת לאחר שהמבקשת השיגה את מטרתה המשפטית מבחינת הייצוג. כן טוענת המבקשת כי נודע לה על הגשת התביעה רק ביום 6.5.15 שעה שעו"ד מטעם המשיב המציא למבקשת פסק דין מיום 21.1.15 שעה שעסקה במתן יעוץ משפטי במשרדי הרשות לזכויות ניצולי שואה. כמו כן, לטענת המבקשת, ההזמנה לדין שנשלחה מבית משפט קמא למבקשת בדואר רשום לא נמסרה ובתיק "נט המשפט" נרשם "איש לא נמצא" וזאת מכיוון שהמבקשת אינה מתגוררת בכתובת בה בוצעה המסירה. כן מכחישה המבקשת את תצהיר ב"כ המשיב שהוגש לבימ"ש קמא לפיו מסר את כתב התביעה למבקשת, כאשר לתצהיר לא צורף אישור מסירה ולא צוין היכן בוצעה המסירה. נטען כי כאמור בנט המשפט, שום המצאה מבימ"ש קמא לא הגיעה לידי המבקשת, כאשר המבקשת היא עו"ד פעילה המקבלת כתבי בי-דין מבית המשפט. המבקשת טוענת כי לא בוצעה לה כל המצאה ביום 21.10.14 בלשכת הקשר בחיפה ועובדה שהמבקשת לא חתמה על שום אישור מסירה ולא נטען כי היא סירבה לחתום על אישור המסירה.

לטענת המבקשת מדובר בפסק דין שניתן בגין העדר התייצבות במעמד צד אחד ולא בגין החלטה שניתנה כהלכה וביטולה נתון לשיקול דעת בית משפט. נטען כי המבקשת לא התייצבה לדיון משום שלא קיבלה את כתב התביעה והודעה על הדיון. לכן נטען כי מדובר בביטול מחובת הצדק מאחר שלא ניתנה לבעל הדין הזדמנות נאותה להשמיע את דברו ולא ניתן לו יומו בבית המשפט. נטען כי על פי הפסיקה במקרה זה אין לבית משפט כל שיקול דעת והוא חייב לבטל את פסק הדין שניתן תחת ידו.

עוד טוענת המבקשת כי טעה בימ"ש קמא כאשר נתן פסק דין בהעדר הגנה מבלי שהמשיב יצהיר בפני בימ"ש קמא על אמיתות האמור בכתב תביעתו וכאשר קבע כי נערך בירור עובדתי. נטען כי בדיון עצמו לא נערך בירור עובדתי. נטען כי לא ניתן לערוך בירור עובדתי בתביעה העוסקת בהשבת שכר טרחה וזאת ללא קבלת חוות דעת מומחה לעניין גובה שכר הטרחה הראוי באשר על פי הפסיקה אין לביהמ"ש מומחיות להעריך את שווי שכר הטרחה הראוי. נטען כי המבקשת לא הפסיקה את מתן השירותים למשיב והשיגה למשיב את התוצאה המשפטית הראויה ולכן היא זכאית למלוא שכר הטרחה. עוד נטען כי לא ניתן להבין על מה מלין המשיב בחלוף כ-7 שנים ממועד סיום הייצוג אשר הסתיים כאשר בקשת המשיב לקיים דיון נוסף בפני הוועדה להכרה בחסידי אומות עולם התקבלה בעקבות פניית המבקשת. נטען כי המשיב הסתיר מבימ"ש קמא את היקף החומר ההיסטורי הרב בשפה האנגלית שאותו נאלצה המבקשת לנתח כדי להשיג את התוצאה שהושגה ואת קביעת כב' השופט טירקל כי המבקשת יצרה ספק שמצדיק דיון נוסף בוועדה. נטען כי ועדה להכרה בחסידי אומות עולם עורכת עיון מחודש בהחלטתה רק לעיתים נדירות ביותר. נטען כי הצלחתה של המבקשת כפולה ומכופלת לאור העובדה שההיתר ניתן לאחר כישלונות חוזרים ונשנים של המשיב ובאת כוחו עו"ד מירטנבאום. נטען כי במשך 3 שנים דחתה הוועדה את בקשות המשיב והחלטת הוועדה לקיים דיון מחודש מהווה הישג משפטי נדיר. נטען כי החלטת בימ"ש קמא אינה נותנת כל משקל לכך שהמשיב קיבל בסופו של יום את מבוקשו – דיון מחודש בהחלטה שלא להכיר בכומר כחסיד אומות עולם. נטען כי לאור העובדה שהייצוג הסתיים בהצלחה והמשיב קיבל את מבוקשו סיכויי ההגנה של המבקשת בבימ"ש קמא היו גבוהים וגם השיהוי בהגשת התביעה תורמים לסיכויי הצלחת ההגנה של המבקשת. נטען כי המשיב לא העלה טענות כי אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי שניתן לו. כן נטען כי על פניו ברור כי התביעה אינה אמורה להידון בבית משפט לתביעות קטנות וכי היה ראוי להעבירה לבית משפט השלום.

על כן, מבקשת המבקשת לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כערעור ולבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא ולאפשר למבקשת להתגונן ולהגיש כתב הגנה כראוי.

המשיב בתגובתו לבקשה טוען כי העתק כתב התביעה והודעה על הדיון שנקבע בבימ"ש קמא נמסרו למבקשת אשר נמנעה מלהגיש כתב הגנה ונמנעה מלהתייצב לדיון שנקבע ובנסיבות אלו יש להורות על דחיית בקשתה למתן רשות ערעור תוך חיובה בהוצאות. המשיב טוען כי ככל שבימ"ש זה יחליט להורות על קיומו של דיון בפני בימ"ש שלמטה יש לקיים הדיון בפני בימ"ש לתביעות קטנות ולא בבית משפט השלום שכן מטרתה של המבקשת היא להביא למשיכת הליכים תוך ניצול העובדה שהמשיב הינו ניצול שואה בן 85 והמבקשת לא נימקה טענתה כי התביעה אמורה להידון בבימ"ש השלום. המשיב טוען כי העתק כתב התביעה והזימון לדיון נשלחו לכתובתה של המבקשת בדואר רשום ומשדבר דואר זה לא נדרש הודבק אותו דבר דואר על דלת משרדה של המבקשת בהוד השרון על ידי שליח בית המשפט. כן נטען כי ביום 21.10.14 מסר עו"ד עמית אפרתי העתק כתב התביעה על נספחיו, העתק מכתב ב"כ המשיב וכן העתק החלטה מיום 12.8.14 וכן נמסר למבקשת על ידי עו"ד אפרתי כי נקבע מועד לדיון בבימ"ש קמא ליום 22.1.15. תצהיר עו"ד אפרתי בעניין זה הוגש לבימ"ש קמא ביום 22.10.14. על כן, נטען כי העתק כתב התביעה נמסר למבקשת במסירה אישית וכן הונח בכתובת משרדה המופיעה במאגר לשכת עורכי הדין. כן נטען כי העתק כתב התביעה נשלח למבקשת לכתובת משרדה המופיעה במאגר לשכת עורכי הדין על ידי בימ"ש קמא וזה הוחזר לשולח לאחר שדבר הדואר "לא נדרש" ולא מהטעם "עזב" או טעם אחר. כמו כן, העתק כתב התביעה נשלח לכתובת משרדה של המבקשת המופיעה במאגר לשכת עורכי הדין על ידי משרדו של ב"כ המשיב וזה הוחזר לאחר שדבר הדואר "לא נדרש". נטען כי משהומצא למבקשת העתק פסק הדין עומדת למשיב הזכות לפעול לאכיפת חיובה של המבקשת בהתאם לפסק הדין. מבוקש לקבוע כי כתב התביעה הומצא כראוי ולהורות על דחיית בקשות המבקשת תוך חיובה בהוצאות המשיב.

דיון והכרעה בבקשה: