רת"ק 49856-09-16 איתן נ' ששון ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופט זיו אריאלי) מיום 17.8.16 בת"ק 29974-04-16, על פיו חוייב המבקש לשלם למשיבים סכום של 7,900 ₪ . פסק הדין ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984 (להלן "החוק").

בבקשתו טוען המבקש כי לא היה מקום לחייבו כלל בתשלום למשיבים ו/או כי הסכום שנקבע הינו מוגזם. כמו כן טען כי הסכים למתן פסק הדין על דרך הפשרה , ובית המשפט קמא אכן הסביר זאת, אך הוא אינו בעל השכלה משפטית ולא הבין את מהות דרך הכרעה זו וכי "לתומי סברתי שמשמעות הדבר הוא פשרה במובן המקובל, דהיינו, השגת הסכם בין הצדדים בדרך של וויתור כל צד על חלק מדרישותיו" .לפיכך הוא מבקש לבטל את פסק הדין ולהורות על שמיעתו מחדש של התיק "בדרך המקובלת".

הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אלא אם טעה טעות עובדתית או משפטית בולטת המצריכה התערבות . לא מצאתי טעות כזאת בפסק דינו של בית משפט קמא, המצדיקה התערבות בפסק דינו.

גם טענת המבקש לפיה לא הבין את מהות ההליך דינה להידחות. בפרוטוקול ישיבת יום 3.8.16 נרשמה הערת בית המשפט לפיה :

"1. הוסבר לצדדים כי דיון על דרך הפשרה משמעו שביהמ"ש יתן פסק דין קצר אך לא מנומק על סמך החומר (לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון).

2. הוסבר שקשה להתערב בערעור בפסק דין כזה אך ניתן לבקש בקשה לרשות ערעור כמו בפסק דין רגיל.

3. הוסבר שבפסק דין כזה ייתכן מצב של פשרה בין עמדות הצדדים אך יתכן גם מצב שצד מפסיד או זוכה בכל".

בנסיבות אלה – אין מקום לטענת המבקש כי לא הבין את מהות ההליך ומכל מקום – גם הוא טוען כי הבין כי כל צד יוותר על חלק מטענותיו ואכן , בפסק הדין חוייב המשיב לשלם את הסכום של 7,800 ₪ , כאשר סכום התביעה עמד על 13,000 ₪.

ואם לא די בכל אלה, הרי שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה לאחר שכבר התקיים הליך "שמיעת התיק בדרך מקובלת" (כפי שביקש המבקש) , לאחר ששני הצדדים העידו ונחקרו ולאחר ההסכמה על מתן פסק דין על דרך הפשרה גם טענו בקצרה.

מכל האמור – אני דוחה את הבקשה.