רת"ק 49131-01-16 קושרובסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע (מיום 4.1.2016) מפי הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין בת"ק 45061-06-15

1.המבקש הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע כנגד המשיבה אשר הינה תאגיד עזר בנקאי העוסק בהנפקה, סליקה ותפעול של כרטיסי אשראי. לטענת המבקש הפרה המשיבה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת"). שכן המשיבה שלחה אל תיבת הדואר האלקטרוני שלו (להלן: "דוא"ל") ואל הטלפון הסלולארי שלו דברי פרסומת ללא הסכמתו. לאחר שקיבל שתי הודעות המכילות דברי פרסומת, ביקש המבקש להפסיק את שליחת ההודעות באמצעות דוא"ל חוזר אל המשיבה, ועשה זאת 3 פעמים. חרף זאת, המשיך המבקש לקבל 29 דברי פרסומת (בסך הכל 22 הודעות דוא"ל ו-7 מסרונים). בגין המשך משלוח דברי הפרסומת, תוך הפרת החוק לטענתו, תבע המבקש את המשיבה על סך של 30,000 ₪.

2.בדיון בבית משפט קמא אישר המבקש, כי ייתכן ונתן אישור מלכתחילה לקבלת דברי הפרסומת מן המשיבה וכך הצטרף לרשימת התפוצה של המשיבה לקבלת שירותי תוכן שיווקי. למעשה חזר בו המבקש מטענתו כי דברי הפרסומת נשלחו מלכתחילה ללא הסכמתו. עם זאת עמד על טענתו, כי דברי הפרסומת שנשלחו אליו לאחר שביקש להפסיק את משלוח ההודעות, תוך הפרת החוק, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין כל הפרה.

3.מנגד, טענה המשיבה כי פעלה בהתאם לחוק, שכן המבקש אישר את הצטרפותו לשירותי קבלת תוכן באתר המשיבה, כאשר בכל דבר פרסומת מצוין בבירור האופן בו ניתן ליצור קשר לצורך הסרה מרשימת התפוצה. לטענת המשיבה, לא התקבלה אצלה כל פניה מצדו של המבקש להסירו מרשימת התפוצה לשליחת תוכן שיווקי.

יתרה מכך, המבקש שוחח עם נציגיה של המשיבה ב-4 הזדמנויות שונות במהלך תקופה זו ולא ציין דבר אודות הודעות אלו או רצונו להפסיק לקבל דברי פרסומת. ככול שהמבקש ביקש להסירו מרשימת התפוצה שלא בדרכים שפורטו בהודעות, הרי שאותן בקשות לא נקלטו במערכות החברה ולכן לא טופלו.

4.בית המשפט קמא דחה את תביעתו של המבקש, תוך שציין כי מצבו של המבקש שונה ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה שכן הוא נתן את הסכמתו מלכתחילה לקבלת אותו תוכן שיווקי. על כן היה עליו לפעול באותן הדרכים המצוינות בפרסומת בבואו לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה.

בית המשפט לא קיבל את טענתו של המבקש, כי חשש ללחוץ על "הסר" מחשש לווירוסים, שכן הדבר תמוה נוכח הקשר בין המשיבה למבקש אשר הפקיד בידיה את ניהול כספיו. עוד התייחס בית המשפט להשתהותו של המבקש לאחר שביקש בפעם הראשונה להסירו מרשימת התפוצה ולעובדה שמאז החל לאגור את המיילים, כאשר בתקופה זו שוחח עם נציגי המשיבה מספר פעמים ולא העלה ענין זה בפניו.

על כן מצא בית המשפט, כי התנהגותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב לאחר שהתעלם מהאפשרויות שהציבה בפניו המשיבה לבקש להסיר את דבר הפרסומת, וכאשר נראה כי החל לשים לב להודעותיה של המשיבה רק לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון שפסק פיצוי, ולא בחמש השנים שקדמו לכך.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש, כי קביעת בית המשפט שהיה עליו לפנות בבקשת הסרה על פי האמצעים שצוינו בהודעות המייל ואשר כרוכים בחוסר נוחות ברורה, מנוגדת לחוק לפיו, הנמען רשאי למסור הודעת סירוב בדרך הנוחה לו או בדרך בה נשלח אליו דבר הפרסומת. לטענת המבקש, פרשנות ראויה של החוק אשר בא להקל על הנמען, מלמדת כי הנמען רשאי למסור הודעת סירוב בכל עת ובאמצעי המועדף עליו. משמע במקרה של הודעות הדואר האלקטרוני – הוא רשאי לעשות זאת גם ע"י לחיצת "השב" לכתובת ממנה דבר הפרסומת נשלח אליו, כפי שעשה המבקש; וכאשר מדובר במסרון- במסרון חזרה; וכי במקרה זה המבקשת לא אפשרה משלוח הודעת הסרה באופן בו נשלחה הפרסומת, כלומר באמצעות מסרון. המבקש הדגיש עוד, כי לא נהג בחוסר תום לב שכן ביקש את ההסרה שלוש פעמים ולא תבע מיד את המשיבה.