רת"ק 49072-10-14 פריד נ' עיריית ירושלים

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) מיום 21.9.14, בו נדחתה תביעת המבקש שהוגשה נגד עירית ירושלים, לפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו בשל קריסת ענפי עץ על רכבו במהלך סופת שלגים. הנזק שנתבע, כולל פיצוי בגין אובדן ימי שימוש ברכב, עמד על סך 6,456 ₪ (ת"ק 31655-03-14).

2.במועדים 12-13.12.13 חנה רכב המבקש בחניה שבחזקתו, בסמוך לגן העצמאות. במהלך סופת שלגים שהתרחשה באותו יום קרסו ענפי עץ ברוש על רכב המבקש וגרמו לו נזק. לא היה חולק כי הרכב ניזוק, ועיקר המחלוקת נסבה בשאלה האם המשיבה חבה בנזקו של המבקש. המבקש טען בתביעתו כי במהלך שנת 2013 ועוד קודם לכן, פנה לעובדי המשיבה העובדים בגן העצמאות וביקש מהם לגזום את העצים שסביב החנייה שלו, שכן מדובר בעצים עתיקים מאוד. אף שהובטח לו שכך ייעשה, הדבר לא נעשה. לטענת המבקש, האירוע שהתרחש היה צפוי ויכול היה להימנע, שכן מדובר בעצים עתיקים וישנה סבירות גבוהה שעצים כאלה שלא נגזמו יקרסו בשעת סערה. עוד טען כי העובדה שקודם לכן קרסו עצים אחרים בסביבה, כמו גם התרעתו של המבקש, היו צריכים להדליק נורת אזהרה אצל המשיבה, עוד קודם להתרחשות האירוע. המבקש הוסיף וטען כי על המשיבה מוטלת האחריות להיערך מבעוד מועד לפגעי מזג האוויר, ובכלל זה לטפל בעצים העלולים לקרוס במהלך סערה.

3.מנגד טענה המשיבה, כי היא פעלה ופועלת לתחזוקה שוטפת של עצים בתחומה המוניציפאלי על מנת למנוע נפילת עצים וענפיהם. עוד נטען כי לא היה סימן מקדים היכול להזהיר על קריסת ענפי העץ, וכי המשיבה אינה יכולה לצפות מראש אלו עצים יקרסו. הסופה שהתרחשה במועדים הרלוונטיים הייתה סופה חריגה ביותר, אשר הפתיעה בעוצמתה והמשיבה לא יכולה הייתה לצפות מראש אלו עצים לא יעמדו בסופה זו. מאחר והמשיבה עשתה את כל הנדרש לקראת עונת החורף, היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו בשל פגעי מזג האוויר.

4.בית משפט קמא דחה את תביעת המבקש. בית המשפט דחה את הטענה כי יש להחיל במקרה זה את הכלל "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בית המשפט קבע כי המבקש לא הציג ראיה כלשהי להוכחת טענתו כי פנה למשיבה בעניין העץ המסוים ממנו קרסו הענפים במקרה הנדון. עוד קבע כי המבקש לא הציג ראיה באשר לטיבו של העץ שענפיו קרסו, מצב נטיעתו או אופן צמיחתו עובר למועד הקריסה, אשר היה בו כדי להעמיד את המשיבה על הסיכון הקיים ולחייב נקיטת אמצעי זהירות למניעת הנזק שאירע. נקבע כי לא הוכח שהיו סימנים מקדימים להיתכנות האירוע, אשר חייבו גיזומו או כריתתו של העץ בטרם האירוע. לפיכך, לא הוכח כי מדובר באירוע או נזק שהיו צפויים או שניתן היה לצפותם. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי הוכח שהמשיבה נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. בית המשפט קיבל את עדותו של עד המשיבה ולפיה בדק את האזור לפני הארוע, לרבות את העצים שסביב חניית המבקש, ולא מצא סימנים מקדימים המעידים על חשש לקריסת העץ, וכי גם לאחר האירוע נבדק העץ ולא נמצא כי מדובר בעץ העומד בסכנת קריסה באופן המחייב כריתתו. עוד קיבל טענת המשיבה כי המשיבה מבצעת פעולות לתחזוקת העצים וגיזומם באופן שוטף, וכי כך נהגה גם בחורף המדובר.

5.בבקשתו מעלה המבקש שתי טענות עיקריות: האחת, כי בית משפט קמא התעלם מכך שעד המשיבה אישר בעדותו, כי המבקש אכן פנה מבעוד מועד לעובדי העיריה "בענין העצים המסוכנים" והתריע בפניהם אודות הצורך לגזום את העצים. והשנייה, הנושאת לטענתו אופי עקרוני, כי אין להטיל על המבקש, כאזרח, את החובה להוכיח בדיעבד, ולאחר שהתריע אודות הסכנה בפני המשיבה, כי העץ היה במצב מסוכן. נטען כי משעה שהמבקש התריע בפני המשיבה, כרשות, אודות סכנה ספציפית, ודרש כי הרשות תנקוט פעולה שתמנע את התרחשות האירוע המסוכן, והרשות התעלמה מן ההתראה והסכנה אכן התממשה, הרי שאז יש לקבוע כי הדבר "מדבר בעד עצמו" וכי על הרשות האחריות לנזק שנגרם. לפיכך, בענייננו, המשיבה אשר התעלמה מהתרעתו של המבקש על אפשרות קריסתו של העץ, אחראית לנזק שנגרם מקריסת ענפיו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את תיק בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

7.חרף הטענה "העקרונית" שהועלתה בבקשה, פסק דינו של בית משפט קמא נטוע בנסיבותיו העובדתיות של האירוע כפי שנקבעו על ידו. בית משפט קבע כי המבקש לא הוכיח את טענתו כי פנה למשיבה בעניינו של העץ המסוים, וכי נתקיימו סימנים מקדימים להיתכנות אירוע הקריסה אשר חייבו גיזומו או כריתתו של העץ בטרם האירוע. עוד קיבל את טענת המשיבה כי העצים באזור, לרבות אלה הסמוכים לחניית המבקש, נבדקו לפני הארוע ולא נמצאו סימנים המעידים על חשש קריסה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבה הוכיחה כי נקטה באופן שוטף באמצעי זהירות סבירים – פעולות של תחזוקת העצים וגיזומם - למניעת אירוע הנזק. מדובר בשורה של קביעות עובדתיות אשר נקבעו בהתבסס על עדויות הצדדים ועל הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אשר תומכות במסקנה המשפטית אליה הגיע. הכלל הוא, כי בית המשפט של ערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט הדיוני, אשר גבה את העדויות והתרשם מהן באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים חריגים, שלא נתקיימו בענייננו. הדברים נכונים מכוח קל וחומר נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בכל המתייחס להתערבות בפסקי דין הניתנים על ידי בית המשפט לתביעות קטנות (רע"א 3238/14 עו"ד צבי מנדל נ' לוי, מיום 21.5.14, רע"א 3970/14 עבדה נ' דמרי, מיום 12.8.14).

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.