רת"ק 48228-11-16

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (כב' השופט א' ברגנר) מיום 13.10.16, שלפיו נדחתה תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי המבקש נגד המשיב (ת"ק 64796-12-15).

רקע עובדתי

1. הצדדים שכנים ביישוב שערי תקווה.

2. בבית משפט קמא הגיש המבקש נגד המשיב תביעה בעילת לשון הרע. תביעתו התבססה על שני מכתבים ששלח המשיב במועדים שונים: האחד למבקר המדינה והשני לחבר ועד ביישוב, בהם ייחס לתובע פלישה לשטח ציבורי וחיבור פיראטי של צינור אספקת מים ביתי לצנרת כיבוי אש.

3. המשיב טען, כי פנייתו לגורמים המורשים נעשתה מתוקף זכותו להתלונן.

4. בפסק דינו (להלן: "פסק הדין") קבע בית משפט קמא, כי טרונייתו של המשיב בפני הגורם הרלוונטי ביחס לפלישת המבקש לשטח ציבורי אינה בגדר לשון הרע, כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). אשר לפרסום השני בדבר חיבור לא חוקי לצנרת כיבוי אש נקבע, כי מדובר בייחוס מעשים בעלי גוון פלילי, אשר עשויים לשמש בסיס להגשת כתב אישום נגד המבקש, ומשום כך יש בהם כדי לבזות את התובע בעיני הבריות והינם בגדר "לשון הרע".

5. לאחר שקבע בית משפט קמא שיש במכתבי המשיב לשון הרע, דן בהתקיימותן של הגנות למשיב מכוח החוק. על פי פסק דינו, למשיב לא קיימת הגנה של "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק, אולם יש להעניק לו הגנה מכוח סעיף 15(8) לחוק – המעניק לנתבע הגנה אם הפרסום היה בהגשת תלונה בתום לב לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. אשר על כן, למרות קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בלשון הרע, דחה את התביעה וחייב את המבקש בהוצאות.