רת"ק 47461-05-16 עמיר נ' מועצה מקומית קרית טבעון.

רקע כללי וטענות המבקש

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר), שניתן ביום 11/05/16 במסגרת ת"ק 50105-11-15, במסגרתו דחה בית משפט קמא את תביעת המבקש, לביטול דרישת תשלום ארנונה שנשלחה אליו בגין דירה שבבעלות המבקש והמצויה ברחוב החורש 64/15 בקריית טבעון (להלן: "הנכס" או "הדירה"). במהותה, עניינה של תביעת המבקש הלכה למעשה הוא, בתביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, המבקש אינו חב בתשלום דמי הארנונה בגין הנכס ומי שחב בתשלום הארנונה עבור הנכס הוא הדייר ששכר את הנכס החל משנת 2002 ועד לשנת 2007.

2.עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, כי המבקש הגיש תובענה, בטענה לפיה דירה שבבעלות התובע והמצויה ברח' החורש 64/15 קריית טבעון, הייתה בשכירות של דייר ששכר אותה מהמבקש בין השנים 2007-2002. לטענת המבקש, במקום לגבות את חוב הארנונה עבור שנות השכירות מהשוכר, מבקשת כיום המועצה המקומית קריית טבעון (להלן: "המשיבה"), לגבות את החוב ממנו. לכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא, צירף המבקש מכתב מיום 15/07/07, ממנו עולה, כי המבקש הודיע למועצה על כך שהדירה מושכרת. בנוסף, צירף המבקש לתביעתו, חוזה שכירות מיום 01/01/2000, אשר נכרת בין המבקש לשוכר.

3.המשיבה הגישה לבית משפט קמא כתב הגנה מטעמה, בו טענה, כי החוב נשוא תביעת המבקש הינו למעשה בגין הנכס שברח' החורש 64/16 קריית טבעון, ולא בגין הנכס המצוי ברח' החורש 64/15, כך שדין התביעה להידחות. בנוסף טענה המשיבה בכתב ההגנה, כי דין התביעה להידחות, גם מחמת העדר סמכותו של בית משפט לתביעות קטנות לדון בתובענה, מאחר ואין המדובר בתביעה כספית שבסמכות בית משפט לתביעות קטנות, אלא מדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי על בטלות חוב שטרם שולם.

4.בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 11/05/16 ציין בית משפט קמא, כי לאור האמור בכתב ההגנה של המשיבה, הובהר למבקש כי טוב יעשה באם ימחק את התביעה ויגיש תביעה נוספת באשר לנכס הרלבנטי לחוב. אולם, המבקש סירב לפעול כך וביקש לטעון לגופו של עניין, תוך הכשלת כל ניסיון לבירור העובדות של התובענה ולמעשה, לא הציג כל מסמך אשר יש בו כדי ללמד על סילוק החוב בנכס הרלבנטי, ובהתאם – לא אפשר סיום המחלוקת בדרכי פשרה.

לאור טענות המשיבה, לפיהם החוב נשוא כתב התביעה שהגיש המבקש אינו מתייחס לנכס נשוא כתב התביעה, ולאור הטענה, כי המבקש לא הציג לבית משפט קמא, כל מסמך המלמד על תשלום החוב הנטען על ידי המשיבה, ובהיעדר כל ראיה באשר לתשלום החוב המיוחס לדירה שברח' החורש 64/16, קריית טבעון, וכל קשר בין הטענות המועלות על ידי המבקש לעובדות נשוא כתב התביעה, קבע בית משפט קמא, כי אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה, תוך חיובו של המבקש בהוצאות משפט בסך של 500 ₪.

5.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרת בקשת רשות הערעור זנח המבקש את הטענה כי יש לחייב את השוכר בתשלום חוב הארנונה הנטען, וכעת טוען המבקש, כי ברשותו מסמכים המעידים על כך, כי הוא שילם את חובות הארנונה שהיו מוטלים על הנכס שבמחלוקת. בנוסף טוען המבקש, כי בחלק מהתקופה בוצעו בנכס עבודות בנייה בהתאם להיתר בנייה שניתן לו, כאשר בגין תקופה זו, אין הוא נדרש לשלם ארנונה.

עוד טוען המבקש, כי לאור גודל הדירה נשוא החוב שעומד על 28 מ"ר, הרי שהחוב שנטען על ידי המשיבה בדרישת התשלום הינו מוגזם ומנופח מעבר לכל פרופורציה ואינו עומד בדרישות החוק.

דיון והכרעה