רת"ק 46204-02-16 פרחאת עדיי נ' ברק כהן ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד

ת.ק. 10925-09-15, מיום 08.02.2016

שניתן על ידי כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד), אשר דחתה את תביעת המבקש לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 16/02/2015.

    

2. במסגרת כתב התביעה טען המבקש, כי ביום 16/02/2015, בזמן שעמד עם רכבו בפקק תנועה, בנתיב הימני של כביש דו סטרי, הגיע המשיב 1 מאחור עם רכבו, ופגע בחלקו הימני אחורי של רכב המבקש; נטען, כי כתוצאה מפגיעה זו נגרמו למבקש נזקים בסך 9,100 ₪ (7,388 ₪ נזק לרכב, 806 ₪ שכר טרחת שמאי, 406 ₪ ירידת ערך ו-500 ₪ עוגמת נפש); עוד טען המבקש, כי התאונה נגרמה, ככל הנראה, כאשר המשיב 1 ביקש לעקוף מימין ולרדת לשוליים על מנת לפנות ימינה.

   המבקש אף צרף לתביעתו חוות דעת שמאי המפרטת את נזקיו.

   המשיבה 2 טענה בכתב ההגנה, כי נסיבות התאונה שונות מהמתואר על יד המבקש; כי המשיב 1 נסע עם רכבו בנתיב הימני וכי המבקש מעולם לא נסע לפניו; כי התאונה ארעה בזמן שהמשיב 1 נסע במהירות איטית (גלישה), כאשר המבקש סטה לתוך הנתיב הימני בו נסע המשיב 1, ללא התראה או איתות; כי אירוע התאונה היה בלתי נמנע; וכי הנזקים ברכב המשיב 1 וברכבו של המבקש, יש בהם כדי לחזק גרסה זו.

    

   בדיון שהתקיים ביום 08/02/2016, שמע בית המשפט את הצדדים ועדיהם, עיין במסמכים ובתמונות שהוגשו בפניו, ודחה את תביעת המבקש.

   בית המשפט קבע, כי מעיון בתמונות שהוצגו על ידי המבקש, וכן מעיון בתמונות שצולמו על ידי השמאי וצורפו לכתב התביעה, ניתן לראות כי מיקום הפגיעות ברכב אינו מצביע על פגיעה אחורית (כטענת המבקש), כי אם על פגיעה כמעט צדית, באופן שתומך בגרסת המשיבים. עוד ציין בית המשפט, כי המבקש לא הביא עמו עדים שנסעו עמו ברכב, על אף שהיו כאלה; וכי טענת המבקש לפיה המשיב 1 נסע בשולי הדרך, הועלתה אך ורק במהלך הדיון, ולא נטענה קודם לכן (לא בכתב התביעה, בדיווח למשטרה, או לחברת הביטוח).

   בית המשפט דחה, כאמור, את תביעת המבקש וחייב אותו לשלם את הוצאות המשיבים בסך 350 ₪.

   כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

    

   3.במסגרת בקשת רשות הערעור, חזר המבקש על טענותיו כפי שהועלו בכתב התביעה והוסיף, כי הוא אינו בקיא בשפה העברית; כי לא הוזמן לו מתורגמן לדיון בעניינו; וכי נעזר באנשים דוברי השפה בכל הנוגע למסמכים שהוגשו בתיק ובדיווח למשטרה. עוד ציין, כי חלק מהשאלות בדיון לא היו ברורות לו, וכי לא ידע לפרש חלק מהמונחים (כדוגמת "שול"), ולכן ענה תשובות לא מדויקות. לטענתו, זו גם הייתה הסיבה לכך שלא שאל את המשיב 1 (אשר היה מיוצג על ידי נציג חברת הביטוח, היא המשיבה 2) אף לא שאלה אחת, וכי אף רק מטעמים אלו יש לקבל את בקשת רשות הערעור.