רת"ק 46015-01-15 קריית גת נ' מלול

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בקרית גת

(כבוד סגן הנשיא אור אדם) מיום 7.1.15

הרקע וטענות הצדדים

1.המשיב הגיש תביעה על סך של 22,424 ₪ לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לרכבו כתוצאה מבור אליו נכנס עם רכבו, בור המצוי בכביש שהינו באחריותה של המבקשת.

בית המשפט קמא קבע שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות המבקשת לנזק, ופסק כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 3,495 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב המשיב, זאת על בסיס חוות דעת שמאי מטעמה של המבקשת. בנוסף קבע בית המשפט, כי על המבקשת לשאת בהוצאות המשיב בגין השכרת רכב חלופי בסך של 1,700 ₪ בהתאם לחשבוניות שצירף המשיב, 400 ₪ בגין טרחה בזבוז זמן ועוגמת נפש שנגרמו למשיב, וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪. סך הכל חויבה המבקשת לשלם למשיב 6,000 ₪.

2. כנגד פסק דין זה הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשתה טענה המבקשת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותה של המבקשת לנזק, כפי שציון בכתב ההגנה בו הכחישה המבקשת את אחריותה. עוד נטען, כי המשיב לא הוכיח כלל את עילת תביעתו ואף לא את שיעור הנזק כאשר הוא לא צירף חוות דעת נגדית מטעמו. לפיכך, על בית המשפט היה לקיים דיון הוכחות בשאלת האשם התורם של המבקשת ובהתאם לקבוע מה מידת ההשתתפות של המבקשת אם בכלל. המבקשת העלתה טענות נוספות: כי המשיב לא צירף קבלות/חשבוניות באשר לתשלום ששילם; כי לא הוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מהבור; כי שגה בית המשפט בכך שחייב את המבקשת בהוצאות הרכב החלופי כאשר המבקשת עשתה ככול יכולתה להביא לתיקון מהיר של הרכב; כי גובה הנזק שנפסק עולה על מחצית שווי הרכב. לבסוף טענה המבקשת כי שגה בית המשפט בכך שדן בפיצוי שהציעה המבקשת במסגרת הליך המו"מ.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות המבקשת ועיינתי בחוות דעת השמאי, בכתבי הטענות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה בלא תגובת המשיב, כאשר לא מצאתי כי יש מקום לקיים דיון במעמד הצדדים.

4.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

5. מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין.

בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, וכי רשות ערעור תינתן במשורה :

"...אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק" ... אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט ..." [רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן , יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.2013)].

6.בענייננו, לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים המצדיקים את קבלת הבקשה לרשות ערעור, וזאת מן הטעמים שיבוארו להלן.

7. ראשית, טענתה של המבקשת, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריותה של המבקשת לנזק לאחר שהמבקשת הכחישה זאת בכתב ההגנה, אינה עולה בקנה אחד, הן עם העובדה שהמבקשת בעצמה מימנה חוות דעת שמאי מטעמה והן מן האמור בפרוטוקול הדיון. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה בבירור, כי לא הועלתה כל טענה בעניין האחריות וכי עיקר המחלוקת נסובה סביב שיעור הנזק. כמו כן, תמוה כיצד המבקשת מעלה טענה מסוג זה במסגרת הבקשה לרשות ערעור, בעוד שלבד מן המצג שהוצג בפני בית המשפט בדיון, ישנה אף חוות דעת שמאי מטעמה הנוגעת להערכת הנזק. והרי אם המבקשת, כדבריה, שללה את אחריותה לנזק, מה לה להוציא מטעמה חוות דעת שמאי הנוגעת לנזק. משכך, אין בידי לקבל טענה זו מכל וכל.